לרגע קפא השאן דה מארס של פריז, נעצר במקום. פיטר פלצ'יק זוכה במדליית ארד באולימפיאדה אחרי קרב עוצר נשימה, ומתייפח בזרועותיו של מאמנו אורן סמדג'ה. ביציעים דגלי ישראל, גם דגלי גולני, לצידם דגלים וכרזות בצבע הצהוב שמזכיר לעולם את החטופים בעזה. סמדג'ה, עדיין באבל עמוק על נפילת בנו עומר ז"ל בקרבות בעזה, מתפרק בבת אחת בבכי חסר מעצורים.
לפעמים כותבת המציאות את החיים בצורתם הדרמטית ביותר. התמונה של פלצ'יק וסמדג'ה מפריז שווה הרבה יותר מאלף מילים, מגלמת בתוכה הרבה יותר מעוד תיעוד מרגש במשחקים האולימפיים. הררי משפטים לא יצליחו לתאר טוב יותר את מה שהלב רואה.
1 צפייה בגלריה
(הג'ודוקא פיטר פלצ'יק חוגג זכייה במדליית ארד אולימפית עם מאמנו, אורן סמדג'ה, ששכל את בנו | צילום: עוז מועלם)
הצילום של סמדג'ה ופלצ'יק זיקק באופן כמעט בלתי אפשרי את הדיסוננס העצום בין הכאב הגדול של כולנו מצד אחד מאז 7 באוקטובר מול האושר הצרוף שבזכייה במדליה אולימפית. סמדג'ה עצמו ייצג את הפער הבלתי נתפס. אחרי נפילת בנו, המאמן התלבט מאוד אם לעזוב את המשפחה בזמן המשבר הטרגי ולצאת לפריז כדי להדריך את החניכים שלו באולימפיאדה. כמובן שכל החלטה הייתה מתקבלת. בסופו של דבר, סמדג'ה בחר לעצב בעצמו את פרקי ההמשך ומתוך האסון הצליח להמשיך להיות גם מאמן נהדר. בדרכו המיוחדת, מעוררת ההשראה, הוא ניצח. היה כאן גם מסר חשוב לכל מי שמנסה להרכיב את חייו מחדש מאז האופל ב-7 באוקטובר, כלומר לכולנו. למרות הגיהינום שנראה סוגר על כולנו, אפשר לבחור בחיים. עובדה, אורן סמדג'ה עשה את זה.
התמונה בכל זאת לא מספרת על נדבך נוסף. את פיטר פלצ'יק איש לא באמת ספר לפני האולימפיאדה. הוא לא נכלל ברשימת המועמדים לחזור לישראל עם הישג כזה. אבל במאני טיים פלצ'יק עבר אפילו יריב צרפתי קשוח, מול קהל ביתי ששואג בטירוף. בקרב על הארד עצמו הדברים הסתבכו. 5 שניות לסיום, כשפלצ'יק כבר נוגע במדליה, פסק השופט על עונש שלישי לחובתו, כלומר על הפסד. אחרי שניות שבהן פעימות הלב עצרו, התברר שעונש אחד נרשם בטעות ופלצ'יק פשוט העביר את השניות האחרונות עד למדליה.
"אחי, אני הייתי שומר ברים פעם", הוא אמר בפריז בסיום, כשהכל נגמר. "הכל הלך לי קשה. מי היה מאמין?" ואז הירהר רגע נוסף, חשב ואמר: "וואלה, אני האמנתי. כי שמתי את כל הלב".
דם, יזע, דמעות. תמיד תהיה לנו פריז 2024. וזה הפוסטר שלה.
