תסתכלו עליהם, כמה הם יפים. מעוררי תקווה. הגברת הקטנה הזו עם האוברול הפרחוני וסרט השיער הלבן, למרות שבינינו, אין לה עדיין מספיק שיער להחזיק סרט. הג'נטלמן ההורס עם המכנסיים השחורים, מפנה את הראש שלו למעלה, כאילו רואה שם הבטחה לעתיד נהדר שרק יצורים כמוהו שעדיין מחוברים לאלוהים יכולים לראות. אלו הם עשרה מהתינוקות החדשים שנולדו לקיבוץ ניר עם השנה.
ב-7 באוקטובר הגיעו לגדר הקיבוץ כ-150 מחבלים חמושים. היו להם תוכניות שטניות. על הקרב שהתחולל שם בשער כבר דובר לא מעט. הרבש"צית של ניר עם היא ענבל ליברמן, וכולנו הוקסמנו מהרעיון שאישה, ועוד צעירה ומגניבה כל כך, היא שהצילה קיבוץ שלם. אבל חוץ ממנה היו שם עוד כמה וכמה גיבורי ישראל - לוחמי גדוד 13 של גולני בפיקודו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שנפל בעזה כמה חודשים אחר כך. הם ניהלו קרב אמיץ של מעטים מול רבים, הצליחו למנוע בגופם ממש את הפלישה.
נראה שאפשר להסיק שרוב האמהות של התינוקות בתמונה הזו היו כבר בהיריון ב-7 באוקטובר. רק לחשוב על האמהות שישבו בבתים שלהן ביום השחור הזה. לא היה להן מושג אם הן והמשפחות שלהן עדיין יהיו בחיים בסוף היום הזה, אם הן תזכינה לצאת מהחדר החנוק הזה, ללכת שוב על הדשא ברחבי הקיבוץ שהפך למלכודת אש.
חשבתי שלי היה היריון קשה, גילו לעוברית שלי פגם גנטי מפחיד ובמשך כמה שבועות לא עצמתי עין כשהרופאים התלבטו אם אני צריכה לעשות הפלה בחודש החמישי. אבל האמת היא שאחרי 7 באוקטובר, פשוט אי-אפשר לדמיין היריון יותר קשה מזה שעבר על נשות העוטף. מיד אחרי הטבח, יצא לי לדבר עם ניצולה, אמא צעירה שהייתה צריכה להמשיך ולהיניק את התינוקת הקטנה שלה בממ"ד, בזמן שהם ריססו כדורים וצחקו בסדיסטיות מתחת לחלון שלה. "הדבר הכי קשה היה להמשיך ולגרום לחלב לזרום", היא אמרה. "אמרתי לעצמי, תנסי לא להרגיש את הפחד שלך, את פחד המוות שאי-אפשר לתאר איך הוא מרגיש למי שלא עבר אותו".
ואולי הדבר הכי קשה היה דווקא אחר כך. תארו לעצמכם להמשיך לגדל עובר כשבכל יום שומעים על עוד קורבן שעבר שואה של ממש עד שנרצח, עוד חטוף שנמק בחושך, עוד משפחה שחייה נהרסו ללא הכר.
ורק על זה אני רוצה להריע לאמהות ולאבות של התינוקות האלו. תסתכלו עליהם, על המופלאים של ניר עם, זו התמונה הכי שמחה שאפשר להעלות על הדעת לשנה הזו. עשרה ניסים עגלגלים כנגד כל הסיכויים. היבול הכי טוב של הקיבוץ בכל שנותיו.
