בבוקר 7 באוקטובר 2023, כשהמוני מחבלים חמושים פרצו את גבול רצועת עזה ותקפו את יישובי הדרום, לוחמי מחלקה 7 – מחלקת המרגמות של גדוד 50 בנח"ל – מצאו את עצמם בחזית הלחימה. 11 לוחמים היו אז במוצב סופה, מתוך 25 החיילים והמפקדים במחלקה. ארבעה מהם נפלו בקרב, אחרים נפצעו קשות, ומי שלא, השתתף מאז בלא פחות מ-14 סבבי לחימה בעזה.
בחודשים שחלפו, במקביל ללחימה בלתי פוסקת, המחלקה המגובשת שהתפרקה עברה שיקום איטי ונחוש. אל הלוחמים הוותיקים הצטרפו חדשים, שגויסו בנובמבר 2023 והוכשרו לתפקיד, וכך המחלקה שנמחקה - נבנתה מחדש.
במפגש מיוחד בין פצועי הקרבות, אלה שלוחמים מאז, והורי הנופלים - סמ"ר טל לוי, שנפל יום לפני מועד שחרורו, סמל נחמן דקל, סמל אמיר לביא וסמל שגב שוורץ – הם משחזרים את מאורעות היום הקשה ומספרים על רוח הקרב, המורשת וההנצחה.
סמ"ר עמית כזרי (21) מצור הדסה, אחד ממפקדי מחלקה 7 שהיה במוצב באותה שבת, נפצע קשה בקרב. "המחלקה התגייסה באוגוסט 2022", הוא מספר, "טל לוי ז"ל ואני היינו המפקדים שלהם מאז שהתגייסו. עברנו איתם הכשרה של שמונה חודשים, אחר כך עלינו לגדוד, ביצענו משימות ביהודה ושומרון ואימון בצפון, וב-27 באוגוסט 2023 הגענו למוצב סופה. היינו חברים טובים, כל אחד מצא את המקום שלו".
פנים מול פנים
סמ"ר כפיר שמואלי (20) מהרצליה סיפר על המעבר החד מההכשרה הקשה למוצב סופה, מקום רגוע, שקט ולעיתים משעמם, לפחות בימי שגרה: "זה 180 מעלות. אווירה כיפית, סתלבט בזולה. כ-25 חיילים. באותו סוף שבוע, חצי בערך יצאו הביתה ו-11 נשארו בבסיס".
"ב-7 באוקטובר התעוררנו ב-5:00 לעוד בוקר רגיל", מספר כזרי. "ב-5:30 היינו מוכנים מחוץ לחומה, ליד המרגמות, עם הפנים לכיוון עזה. ב-6:30 התחילו מטחי טילים מטורפים שלא נתנו לזוז ימינה ושמאלה. תוך כדי קיבלנו פקודה מרועי צ'אפל ז"ל, המ"פ של המוצב, להתחיל לירות פצמ"רים לעבר חורים בגדר. ב-6:55 קיבלנו התרעה על חדירת מחבלים והיינו מוכנים, כל אחד עם הנשק והמחסניות. אחרי פחות מדקה כבר התחילו לירות עלינו מכל מקום, אתה לא מבין מאיפה זה מגיע, כדורים עפים ליד הראש, מעל הראש. ניהלנו עם המחבלים קרב פנים מול פנים. הם התקדמו בחסות האש שלהם, עד שירו RPG שלדעתי הכריע את המערכה הזאת. הרבה מאיתנו נפצעו ונכנסו למוצב מאחורי החומה.
"עוד בקרב היריות, לפני ירי ה-RPG, נפצעה בערך חצי מחלקה, וגם אני. היו חבר'ה שכבר לא היו איתנו. בדיעבד אנחנו יודעים שהיו כ-100 מחבלים מולנו. כשנכנסנו לתוך המוצב, המחלקה בעצם התפצלה ללא כוונה לשניים - חצי מחלקה הייתה עם שגיא וחצי איתי".
סמ"ר שגיא שיאוביץ' (20) מזכרון יעקב, לוחם ותיק וחובש במחלקה, מספר: "כשהם ירו את ה-RPG פרצה שריפה בזולה, אז האינסטינקט הראשון של כולם היה להיכנס פנימה כדי לא להישרף. זכרתי שחדר האוכל הוא המרחב המוגן של הבסיס, וחברתי לשני החובשים של הסיירת שהיו בו. התחלנו לטפל בפצועים, בלי הרבה ציוד, בעוד אנשים נלחמים".
חצי מלוחמי המחלקה הגיעו עם שיאוביץ' ישירות לחדר אוכל. החצי השני, שנותר עם כזרי, ספג פגיעות קשות. "נכנסנו לחדר שהיה הכי קרוב", מספר כזרי שנפצע, "היינו שישה – ארבעה פצועים ועוד שניים שחיפו על החדר מבחוץ. היינו שם כ-10 דקות, ובזמן הזה אנשים כבר נפרדו מההורים שלהם בטלפון. אתה מבין שכנראה הסוף הגיע.
"כל שנייה זרקו עלינו רימונים מעל חומת המוצב, ואחרי כמה דקות הגיעו שני חובשים ועוד בחור מהסיירת לתת טיפול רפואי. שלושתם נהרגו, לצד טל, נחמן ואמיר שנהרגו גם הם. הבנו שאנחנו צריכים לצאת משם. היינו שלושה שעדיין הצליחו ללכת, ויצאנו לכיוון חדר האוכל. בכניסה ירו עלינו שוב, אבל נכנסנו למצב אחר של לחימה. הם ניסו להתיש אותנו, פחות נלחמו פנים מול פנים. המשכתי לירות ביד שמאל, אבל אתה לא מדויק כשאתה יורה ביד אחת. יד ימין הייתה מושבתת וכבר היה לי כדור בראש. נלחמתי עד הסוף. אמרתי שאין דבר כזה שאני נחטף חי".
שעות רבות שהו הלוחמים בחדר האוכל, כשעשרות מחבלים מקיפים אותם, יורים וזורקים רימונים לתוכו, מנסים להיכנס ובכל פעם נהדפים. גם כשכוח בהובלת לוחמי השייטת הגיע לבסוף לחלץ אותם, הם לא האמינו שמדובר בלוחמי צה"ל. "המחבלים דיברנו איתנו גם בעברית", אומר כזרי, "כשהשייטת נכנסו הייתי בטוח שהמחבלים נכנסים והולכים לירות על כולנו. בסופו של דבר דיברנו עם הכוח והצלחנו לצאת מהמוצב. היה מלא בלגן, והם לא ידעו איפה להנחית את המסוק שפינה אותנו. 'טיילנו' במשך שעתיים בכל האזור. שעתיים רעות, שעתיים מפחידות. בכל צומת שמענו יריות וראינו אופנועים שחורים זרוקים. ראיתי טנק על הכביש ושאלתי את עצמי, 'מה קורה פה?'"
שומרים על המסורת
המחלקה נותרה מפורקת. לצד ארבעת הנופלים, רבים נפצעו ומי שלא – נאלץ לחזור להילחם כבר ב-8 באוקטובר. ב-14 הסבבים בעזה מאז הם לחמו במתכונת חסרה וללא מספר האנשים שנדרש כדי להפעיל את מחלקת המרגמות. אולם, בחודשים האחרונים הצטרפו אל הוותיקים חיילים שהתגייסו בנובמבר בשנה שעברה והוכשרו כדי למלא את השורות החסרות. המחלקה שהתפרקה, חזרה לפעול במתכונתה הרגילה.
"מהיום שהתחילה המלחמה אנחנו בעזה", מספר סמ"ר שחר רייס, שב-7 באוקטובר היה בחופשת סוף שבוע בביתו שבמודיעין. "המחלקה נראית שונה מאז שהכל קרה. היינו רק עם מ"מ ועם סמל אחד. הפכנו עצמאיים מאוד, טובים מאוד, ועזרנו הרבה לגדוד. לפני ארבעה חודשים גייסו חיילים ממחזור נובמבר 2023, העבירו אותם הכשרה והם הצטרפו אלינו. כיום, המחלקה מורכבת מחיילים ותיקים וחדשים. אנחנו מעבירים להם את המסורת ואת המורשת שלנו, מדברים איתם על ההרוגים שלנו, נותנים להם מדבקות עם תמונות הנופלים כדי שיתלו בבסיס. בסוף זה לא רק שלנו, עוד חצי שנה אני אשתחרר והם יצטרכו להמשיך עם ההנצחה".
