הרגע האחרון שעוד נחשב למשעשע אמש על המסך היה כשרפי רשף קטע את משחק הניחושים הקבוצתי, "איך וכיצד תיראה התגובה האיראנית", לטובת פרומו של "רוקדים עם כוכבים". השעה הייתה קרוב ל–18:00, כשכבר היה ברור שהריקוד היחיד שיתקיים בישראל יתרחש בדרך לממ"דים, אבל בקשת משום מה טרם בלמו את מכונית האסקפיזם הנוצצת. אולי קיוו שם להסתמך על ה"תחושה" של אהוד יערי, שאמר במשדר לאחר מכן: "אהיה קצת מופתע אם תבוא תקיפה איראנית משמעותית כמו שמדובר בה".
תוך זמן קצר התברר שבקריירה העשירה ועתירת ההישגים של יערי כבר היו לו הערכות הרבה יותר מדויקות, ואת הערב האחרון של שנת תשפ"ד בילתה מדינת ישראל באופן סמלי למדי: מותקפת באופן חסר תקדים באמצעות טילים מאיראן, מגייסת עוד מילואים כדי להתמודד עם לבנון, מדחיקה את החטופים והחטופות בעזה, מדממת ברחובות יפו עקב פיגוע טרור רצחני וצמודה לטלוויזיה ולסמארטפון בתקווה שאולי הפעם יהיה לדובר צה"ל משהו מרגיע להגיד. פעם היו אומרים על יום כזה, שקורים בו מספיק אירועים לשנה שלמה ואפילו יותר. בישראל של השנה האחרונה פשוט קוראים לזה יום שלישי.
גם אנשי החדשות הישראלים והישראליות, שהמיומנות שלהם במשדרים מיוחדים לא נופלת מעמיתיהם בחו"ל עקב היותם ישראלים, נאלצו להתמודד שוב עם סיטואציות שלא היו כמותן. בחדשות קשת, למשל, האולפן בנווה אילן התפנה כולו לממ"ד והשידור נוהל במשך דקות ארוכות מהעמדה בקריית-שמונה (כן, דווקא שם היה יחסית רגוע), היכן שדני קושמרו השתדל למשוך זמן עם מיקרופון וחצי.
זה לא היה אסתטי במיוחד, אבל כמובן שגם עם קופסת שימורים וקיסם בלבד היו שם הרבה יותר קוהרנטיות ומקצועיות מהדקות שבהן אילה חסון "ניהלה" את השידור בתאגיד השידור הציבורי: דווקא היכן שהציפייה הכי אלמנטרית היא למקסימום בהירות ודיוק מקבלים הצופים והצופות מגישה שמעלה ספקולציות על הפיגוע ("זה מזכיר את שומר החומות") ולא יודעת איפה למקם את שדרות ירושלים ביפו, עד שנזכרה שיש שם "בורקסים וגלידה". כבונוס היא גם דפקה מופע אמוק במהדורה שכבר נשמע, ליטרלי, כמו קול הרעם מירושלים.
אבל עם כל הכבוד, נדמה שמה שייזכר הוא לאו דווקא פרשנות כזאת או אחרת, אלא הפריים שהתפצל בין נקודות שונות ברחבי הארץ, בהמתנה לראות אם ומתי השמיים יתמלאו בהבזקים של סכנת מוות וחרדה קיומית. מצד ימין, כפי שהבטיחו חגיגית בפיקוד העורף, הופיעו ההתרעות הדנדשות שכיסו את רוב שטחי הארץ. באולפנים דיברו בקול אחד על "תגובה ישראלית חריפה" שתצטרך להגיע ועל המשמעויות הדרמטיות שלה. מן הסתם, זה לא היה הרגע לאחל "שנה טובה" (או החלופה העדכנית, "שנה יותר טובה"): נסתפק בשנה פחות שברירית כמו פרומו לתוכנית בידור מטופשת.
