לאורך הימים שחלפו מאז ההתנקשות בחסן נסראללה פיזרו מקורות מטעם נשיא איראן, שר החוץ ואף המנהיג הרוחני של משמרות המהפכה רמזים ואמירות חדות כי איראן מבינה את הפוטנציאל שבהתלקחות כוללת ואין לה כוונה להגיב. המקורות הללו אמרו כי למרות האסון הכבד שניתך על ראש הרפובליקה האסלאמית, עם הסתלקותו בטרם עת של האדם שהוגדר במסמכים הפנימיים של חטיבת המחקר של אמ"ן כאיראני השני בחשיבותו - איראן רואה היטב את החולשה שגרמו המכות של ישראל לציר ההתנגדות כולו, ובמצב הזה איננה מתכוונת להכניס גם את עצמה למתחם הסיכון. זאת ועוד, גורמים באיראן אף אמרו כי יש לבחון מחדש את כל התפיסה שבבסיסה תמיכה מרובת עשורים בהקמת מיליציות וארגוני טרור בכל רחבי המזרח התיכון, ושכרגע הוכחה לפחות כבעייתית מבחינת טהרן.
ההתקפה המאסיבית אמש עומדת בניגוד מוחלט לכל הדברים האלה ובסתירה לאופן שבו נתפסה איראן בידי פרשנים מלומדים, עד ממש דקות לפני הירי. נותר עדיין לברר האם זאת הייתה הטעיה מכוונת או שיקוף אמיתי של התלבטות קשה במשטר, וביטוי לכך שלא רק בישראל יש שליטים זיגזג. כך או כך, שירותי המודיעין של ארה"ב לא הופתעו. הייתה הבנה כי ישראל תצטרך להגן על עצמה מפני מטח טילים גדול יותר עם פוטנציאל קטלני יותר מאיראן, ושהיא תזדקק שוב לקואליציה בינלאומית שבמרכזה ארה"ב - והפעם ייתכן מאוד שתזדקק לה גם בהגנה וגם בהתקפה.
המידע המדויק שהביא אמ"ן ובמרכזו יחידה 8200 - שיש מבין בכירי ותיקיה מי שרואים במכות החריפות שהונחתו על חיזבאללה משום תחילתם של תיקון וכפרה על ההתרעה שהיחידה לא הביאה לפני כמעט שנה - נטרל במידה רבה את ההשפעה שהייתה להתקפה הקשה. בשוך הפיצוצים צריך לומר שמדובר בעיקר על הפן הסמלי ופחות על נזק אמיתי, ועל העניין הסמלי הזה ישראל למעשה כבר החליטה מראש שאין לה כוונה בפגיעה בול בפוני במכ"ם של סוללת טילי קרקע-אוויר, כמו בתגובה שלה על ההתקפה האיראנית ב-14 באפריל.
בעולם של סמלים, גם להתקפה האיראנית אז עוד היה איזשהו צידוק, אחרי שישראל תקפה בניין סמוך לשגרירות איראן בדמשק והרגה שם גנרל איראני במדים. אבל אמש איראן למעשה פתחה במלחמה נגד ישראל, בלי שזו תתגרה בה באופן שנקרא בדיני המלחמה unprovoked. העובדה שישראל תקפה בונקר צבאי של ארגון המוגדר כארגון טרור על ידי רוב מדינות המערב, ושדמם של אזרחים ממדינות אלה (לא רק ישראלים) מכסה את ידיו של מנהיג התנועה שישב בבונקר שלו ליד גנרל איראני שבא לצקת מים על ידיו - לא יכולה להוות עילה בשום קנה מידה משפט ומוסר.
האיראנים הגיעו למסקנה, כך לפי מקורות בטהרן, כי הם עשו מקח טעות בכך שלא הגיבו על ההתנקשות בהנייה ולא הגיבו בעוצמה מספקת אולי על ההתנקשות במהדווי שהביאה לתקיפה של 14 באפריל. הם חיפשו נוסחה שתאפשר להם גם לצאת בכבוד מהאירוע, גם לוודא שארה"ב לא תתערב לאחר מכן וגם שתביא לתגובה ישראלית מתונה מאוד, אם בכלל, שאחריה שני הצדדים יוכלו לסגור את הסבב.
נראה כי האיראנים שגו ברמה, בעוצמה ובעומק - שרק אוסף הטעויות של נסראללה בחודשים לפני מותו מעפיל עליו - ולא הבינו את מצב הרוח והטמפרטורה הלוהטת בצמרת הישראלית. הם גם החמיצו לגמרי את הצורך של ארה"ב, שעצרה את ישראל בפעם הקודמת מלתקוף במלוא העוצמה, לעמוד לצידה הפעם.
כעת נותר לברר לאן פניה של ישראל מועדות, האם היא רוצה ללמד את האיראנים לקח או לנסות להפיל את המשטר.
