חוף גבעת העלייה
מיכל חן (56) מראשון-לציון עם לונה והוגו, גרושה ואם ל-3 ילדים
"אימצתי את לונה לפני שנתיים וחצי. יש לה הרבה מרץ והיא כל הזמן הייתה בורחת, אז חיפשתי חוף כלבים שיהיה לה יותר חופש. הייתי בכל מיני חופים, אבל כאן יש משהו קסום. נוצרה כאן קהילה דרך הכלבים. הרבה פעמים אנחנו מכירים את שמות הכלבים עוד לפני שמכירים את שמות האנשים. לכלבים אין מעצורים כמו לאנשים, והם מהר מאוד מחברים בינינו. עכשיו זו מסורת יומיומית, אני קמה כמעט כל יום בחמש, מארגנת את הכלבים ומגיעה לחוף. בין כלבים ואנשים יש מערכת יחסים מיוחדת. הכלב יודע מה שאתה אוהב ולהפך. לכלב אין מצבי רוח כמו לאנשים, הוא חי בכאן ועכשיו. אם כועסים על כלב, או שהוא רב עם כלבים אחרים, תוך שנייה זה נגמר. אני לומדת מהם הרבה. הילדים שלי כבר גדולים, אז רוב הזמן אני עם הכלבים, וזה ממלא את הבית בשמחה. אני אף פעם לא לבד, תמיד יש מי ששמח לראות אותי.
"למעלה מ-15 שנה אני לומדת כל מה שקשור לנפש האדם, בעיקר NLP (עיבוד שפה טבעית), פסיכו-אסטרולוגיה ופסיכולוגיה, אבל פעם הייתי חזקה בעולם החומר. יחד עם בעלי יורם ועוד שותף הקמנו את 'מחסני חשמל'. הייתי אחראית על הפרוצדורות והנוהלים כדי שכל הסניפים יעבדו לפי אותה השיטה. ב-2007 עשינו אקזיט ונהייתי מסודרת. פתאום הבנתי שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, אבל לא ידעתי מה אני רוצה בכלל כי לא הייתי מחוברת לעצמי. החיבור שלי לעולם החיצוני היה דרך העסקים וברגע שזה נגמר נאלצתי למצוא דרך חדשה לתקשר עם העולם. זאת הייתה תחילתו של משבר שבסופו של דבר הוביל לפירוק הנישואים. הכרתי את יורם כשהיינו בני 20 ושירתנו ביחד בבקעה. הייתה אהבה ממבט ראשון. עשינו הכל ביחד - ניהלנו את העסק וגידלנו את הילדים, אבל אחרי 25 שנה ביחד, הנתיבים שלנו התפצלו.
"בשיא המשבר שלי, חליתי במחלה אוטואימונית, מהסטרס. סבלתי משיתוקים, בגוף וברגש, כאילו שעזבתי את עצמי, ולא יכולתי להגיב לסביבה, מין כהות חושים כדי לא להרגיש יותר. עד שהגעתי לשפל הזה עברו כמה שנים - זה הרבה מאוד זמן וסבל. הבעיה שהייתי מאוד חזקה, עם הרבה כוח סבל, אז לא נשברתי בקלות. אני שחקנית טובה והייתי מסתירה מהילדים את השבר שיש לי בפנים. למשך שנה אחרי שנפרדתי מבעלי, היינו ממשיכים ללכת בימי שישי להורים שלו, יחד עם הילדים, שלא ידעו שאנחנו כבר לא ביחד. הרפואה הקונבנציונלית לא ידעה להסביר את תופעת השיתוקים. הם טיפלו בסימפטומים הפיזיים, לא בגורם הנפשי. התחלתי ללמוד על הנפש וטבע האדם בעצמי. קראתי את הכל ואימצתי את מה שמתאים לי. הרבה היה דרך יוטיוב, כי היוטיוב מכיר אותך ומציע תוכן שרלוונטי לך, בלי צורך להתאמץ. אפשר להגיד שהיוטיוב ריפא אותי.
"התפרקתי והתחברתי מחדש למי שאני היום, ומאוד השתניתי. כשהייתי בעסקים והחברה צמחה וטפחה, כל הזמן הייתי מוטרדת, במרוץ אינסופי, כי אתה חייב להיות מדויק ותמיד צריך יותר. הכל היה מהיר ולעיתים גם דורסני. בעולם העסקים אתה חייב שליטה על הסביבה - על העובדים, על המכירות ועל שירות הלקוחות. אתה יודע מה עליך לעשות, אתה קובע את המדיניות ואתה פשוט שם. הייתי מפטרת את כל מי שאין לי מה לעשות איתו. לא ידעתי מה זאת עוצמת הרכות, לא הבנתי שגם להיות נחמד זה כוח.
"היום אני במקום ממש טוב והראש שלי שקט. למדתי לא להתנגד למציאות, אני מקבלת אותה ומנסה לראות מה אפשר לשנות בה, דרך מעשים ודרך תפיסה. רק לאחרונה הגעתי לשלב שאני מתחילה להוציא החוצה את מה שלמדתי, והתחלתי להקים קבוצות וסדנאות טיפול. התפיסה שלי כבר לא עסקית, אלא ייעודית. זה כבר שליחות. יש לי שאיפה שכל אדם יתחבר לפי הטבע שלו, כי יש לנו נטייה לחפש את עצמנו אצל אחרים - לרצות מה שיש לאחר בלי לחשוב אם הוא מתאים גם לנו. זה הנתיב שלי, לקבל את הטבע שלנו. זה הקסם של כלבים - הם יודעים מה שהם אוהבים".
