זה היה הקרב הקשה ביותר מאז החלה המערכה בדרום לבנון.
ביום רביעי, בבוקר שלפני ראש השנה, פעלו לוחמי יחידת אגוז בכפר לבנוני סמוך לגבול. בהיתקלות הראשונה במבנה שבו נפתח הקרב נהרג אחד הלוחמים, וגופתו נותרה בקרבת מחבלי חיזבאללה שנותרו בחיים. מחשש שהגופה תיחטף, כוחות גדולים הקיפו במהירות את המבנה. חבריו של החייל שנהרג הסתערו פנימה וניהלו קרב יריות מטווח אפס עם המחבלים במטרה להשיב את הגופה. בשלב כלשהו במהלך הקרב זיהה צוות הרחפנים של אגוז כי כלי רכב ובהם מחבלים של כוח רדואן - יחידת העילית של חיזבאללה - מתקרבים לבניין. החשש היה כי הם מתכוונים לחטוף את הגופה ולהימלט. הרכבים הותקפו מהאוויר - המחבלים שהיו בתוכם חוסלו.
לאורך הקרב שררו תנאי מזג אוויר קשים, ערפל כבד ועלטה מוחלטת. הכוחות נוהלו על ידי מפקדים בכירים שהיו בשטח, בהם מפקד אגוז ומח"ט הקומנדו. טנקים של חטיבה 7 המטירו מטחי אש, חיל האוויר הטיל פצצות וטילים על צירים ומבנים קרובים, כולל מסגד שאליו ברחו חלק מהמחבלים.
לפחות 30 מחבלים חוסלו בהתקפה, אך המחיר היה כבד: שישה לוחמים נהרגו ועוד כ-30 נפצעו. ההרוגים הם סרן איתן יצחק אוסטר (22), מפקד צוות; סרן הראל אטינגר (23), מפקד צוות; סרן איתי אריאל גיאת (23), קצין ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית; רס"ל נועם ברזילי (22), לוחם ביחידת אגוז; רס"ל אור מנצור (21), לוחם ביחידת אגוז; ורס"ל נזר איטקין (21), לוחם ביחידת אגוז. בתקרית נוספת לפני החג נפלו שני לוחמי סיירת גולני: סמ"ר עלמקאן טרפה (21) וסמ"ר עידו ברויר (21). באירוע שלישי נהרג סרן בן ציון פלח (21), קצין לוחם בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים. כך, מניין הרוגי המערכה בדרום לבנון הגיע לתשעה.
סרן איתן יצחק אוסטר, תושב מודיעין-מכבים-רעות, הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות. מאות הגיעו להלווייתו, שנערכה בערב ראש השנה בחלקה הצבאית בהר הרצל. אביו, דוב, ספד לו: "קיוויתי להכין דבר תורה לחתונה. במקום זה אנחנו עומדים פה. איתן אהובנו, בלונדיני ללא תקנה. איך ייתכן שלבן מושלם כמוך ניתנו רק 22 שנים? אפילו מתוך הקרבות מתקשר לשאול מה שלום כולם, דואג לאחותו הקטנה. נלחם על החיים ומוצא זמן לדברים הקטנים. למרות שהיה מצטיין בקורס קצינים, הוא ביקש ללכת להדרכה. כל כך היה חשוב לו להשפיע על הלוחמים האחרים. תמיד היה אומר: עד הניצחון לא לוותר".
לפני ימים ספורים, בעת שהתכונן להיכנס עם לוחמיו ללבנון, שלח אוסטר סרטון למשפחתו. "בתקופה האחרונה הסתובבתי בצפון בכל היישובים", הוא אמר בסרטון, "ראיתי את קריית-שמונה, את משגב עם, את מטולה. כל היישובים האלה ריקים ממש, הפכו להיות ערי רפאים. הצפון כולו שרוף ונטוש. התכוננו הרבה ועכשיו הגיע הזמן. המשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, באים חזקים. אני רואה את זה באמת כזכות היסטורית. זו גם הזדמנות טובה להגיד שאני אוהב אתכם מאוד-מאוד. אתם תמיד איתי בלב. וזהו, עד הניצחון".
משפחתו של סרן הראל אטינגר מכירה היטב את השכול. הראל, תושב עלי, היה בנו של הרב אחיעד אטינגר, שנרצח בפיגוע ירי לפני חמש שנים וחצי. הוא הותיר אחריו אם, תמר, ו-11 אחים ואחיות. ראש המועצה האזורית בנימין, ישראל גנץ, ספד לו ואמר: "שבר גדול שאין לו מילים. הראל נפל בגבורה בקרבות להגנת עם ישראל. אנחנו שולחים חיבוק חזק ואוהב לאמא היקרה, לאחים ולאחיות ולכל קהילת היישוב עלי. האויב לא ישבור את רוחנו. עם ישראל יילחם בגבורה עד הניצחון".
אבל כבד נפל על בית אריה עם היוודע דבר מותו של רס"ל אור מנצור. מהמועצה המקומית נמסר: "אור לחם לצד חבריו ליחידה בגבורה, במסירות נפש ובנחישות למען ביטחון המדינה ואזרחיה, והקריב את חייו למען כולנו. אנו כואבים יחד עם המשפחה היקרה ברגעים קשים אלו ומחבקים אותה באהבה".
“נשמה מיוחדת”
סיגל לוי, שכנתו של אור, כתבה: "אור היה חבר טוב של הילדים שלנו. בחור שהוא עולם ומלואו, ילד קסם, מלח הארץ, הקרין אור אמיתי בכל מקום אליו הגיע, נשמה טובה ומיוחדת, זמר ומוזיקאי פנומנלי, עם קול חודר ומרגש שנגע במקומות הכי עמוקים. הוא היה מאותם אנשים שפוגשים בהם ומתאהבים מיד. הייתה בו ענווה, דרך ארץ, חמלה ואהבה לאחר. בחור טהור, עדין נפש ורגיש, כזה שמבין עניין, רוחני ועמוק. אהבנו את השיחות איתו. היה בחור חכם שהבין הרבה מעבר למילים - חוכמת לב שהיא הרבה מעבר לגילו".
רס"ל נזר איטקין ואביו דמיטרי (דוד) עלו לישראל מאוקראינה בשנת 2014. האם ואח נוסף נשארו שם. בהמשך עזב האב את הארץ ואילו נזר למד בפנימייה. בחודש מארס חזר האב בן ה-60 לישראל לאחר שנלחם נגד צבא רוסיה, ואף נפצע. "הייתי כל כך גאה בבן שלי", סיפר בדמעות האב, "אמרתי לו, תשמור על עצמך, אתה היחיד שאני חי למענו. כשקיבלתי את ההודעה על נפילתו הרגשתי שאני לא יודע איך לחיות עם זה. הכאב גדול מאוד. כל החיים רציתי שלנזר יהיה הכי טוב. שירכוש השכלה ויצליח בחיים. לפני העלייה עשינו סיבוב במספר מדינות באירופה, אבל נזר אמר שרק בישראל הוא מרגיש בבית. אחרי התיכון הוא הלך למכינה, ואז התגייס. נזר היה מאוד מרוצה שהתקבל לשרת באגוז. הוא היה גיבור. שמעתי מהחברים שלו שבמהלך הקרב הוא נלחם גם לאחר שנפצע. עכשיו הוא נהרג ואני מרגיש שהכל התפרק".
בכוכב יאיר התאבלו רבים על מותו של רס"ל נועם ברזילי. דביר קריב, המורה שלו לאזרחות בבית הספר "ירקון", סיפר כי חמישה מבוגרי התיכון נפלו השנה בקרבות בדרום ובצפון. לדבריו, נועם היה "תלמיד שקט, חייכן וחושב, נער מאוד ערכי, יפה תואר".
איה אשדת, חברת משפחה, ספדה: " היית בן בית אצלנו. בפוסטים הרבים ברשת שמזכירים אותך יש תמונה יפה שלך, גבר חתיך על רקע שקיעה, אבל לי יש בראש עשרות תמונות של ילד חייכן, חכם וקופצני, וגם מלא זיכרונות משנות היסודי. כמה כבד המחיר. אמיר, זהר, ניצן, עומר ועדי - מחבקים ושבורים איתכם בכאב הכי נורא שיש".
סרן איתי אריאל גיאת היה חבר קרוב של סרן ליאל חיו ז”ל, שנפל בקרב ברצועת עזה. משפחתו אף נמצאת בקשרים הדוקים עם הוריו של רס”ר אור ברנדס ז”ל, שנהרג אף הוא במלחמת חרבות ברזל. אביו של גיאת, ארז, הוא ממקימי בית הכנסת לזכרו של ברנדס. איתי הותיר אחריו הורים, ארז ודגנית, ואח ואחות, עמית ולירז. עטרת, מכרה של גיאת, כתבה: “ילד / לוחם חוד, שהחיוך זה סימן ההיכר שלו. נזכור לעולם”.
"חלם להיות רופא"
מאור קבדה, חברו של סמ"ר עלמקאן טרפה, סיפר כי ההרוג היה "הילד הכי שמח וחייכן שיש, חולה ברצלונה ברמה הכי מטורפת. הוא למד בבית ספר הימלפרב בירושלים, חלם להיות רופא בצבא, אבל התוכניות השתנו לאחר שעשה מכינה. שם הוא הבין שילך רק לקרבי ורק אחרי הצבא ילך ללמוד רפואה. הוא היה אדם שמצליח בכל, תמיד גורם לקרובים שלו גאווה, הילד עם החיוך הכי כובש שיש".
סמ"ר עידו ברויר מנס-ציונה היה אמור להשתחרר מצה"ל בעוד חודשיים. "הוא תיכנן לעבוד בגוף ביטחוני, שלח קורות חיים ואפילו קיבל תשובות חיוביות", סיפר אתמול אביו, אודי. עידו למד במגמת ספורט, שיחק כדורגל והיה עושה טריאתלונים. בסיום המסלול בסיירת גולני הוא נבחר להישאר בהדרכה. "עידו הכשיר מאות לוחמים, לא רק פיזית, אלא גם מנטלית", סיפר האב, "אבל לפני ארבעה חודשים החליט שהוא עוזב את ההדרכה ומצטרף לחבריו לצוות, שאיתם עשה את המסלול. הם היו חברי נפש שלו והוא הלך אחרי הלב, בחר להיות במקום שבו נלחמים על הגנת המולדת, על הקיום שלנו כמדינה. אנחנו גאים ושלמים עם הבחירה של עידו גם עכשיו כששילמנו את המחיר הכבד ביותר".
סרן בן ציון פלח, תושב ניצני עוז, הוא הלוחם התשיעי שנפל מתחילת הפעולה הקרקעית של צה"ל בדרום לבנון. אביו, אייל, סיפר: "הוא היה גיבור ישראל בכל רמ"ח איבריו. הוא התחנך מגיל 15 בפנימייה הצבאית לפיקוד ליד בית הספר הריאלי בחיפה - מוסד שמחנך את דור המפקדים הקרביים בצה"ל. לאחר שסיים הוא התגייס לצנחנים לגדוד 202, ובמסלול מהיר הגיע לקצונה. הוא נלחם עם החיילים שהוא הכשיר מהטירונות, דרך האימון המתקדם, אחר כך בעזה ועכשיו בלבנון. הוא היה ילד יפה תואר".
לדברי האב, "בן אהב לטייל והכיר כל פינה בארץ. הוא היה טריאתלט ונגן גיטרה מוכשר. אחיו התאום גם משרת בקרבי, ויש להם אח גדול, עמית, שגם הוא צנחן ונמצא במילואים בצפון. בן נפל בזמן ששלושתם נלחמו במקביל. כל מה שיש לנו - נתנו למדינה".
אורלי שתווי, מורתו של פלח לספרות, ספדה לו: "תמיד בשורה הראשונה, בשולחן הצדדי, שולח חיוך מהמם, מרגיע. ילד עדין, מתוק, יחיד ומיוחד. זה שיברון לב".
