אילן וירצברג - "חלום רע": "אש היער כבדה וימיה רבים", כתב דוד אבידן ז"ל ב"חלום רע", שאילן וירצברג הפליא להלחין ולהטמיע ב"אחרי הכל", האלבום המצוין שהוציא השנה ומהווה אנטיתזה לכל יצירות האינסטנט שראו אור לאחר 7 באוקטובר. במקום קלישאות של יגון והעצמה הגיש וירצברג צלילה חסרה פשרות לתחושות הקשות של חרדה קיומית וערעור הביטחון. זה לא "חלום רע", זאת המציאות.
אתי רומנו - "הדייגים". מה משותף לביונסה, אדל וארז הלוי? ובכן, לא רבים ורבות מבצעים גרסאות כיסוי לשירים שלהם ויוצאים מזה בשלום. אבל אתי רומנו המוכשרת ראתה את תמונת החטיפה של נועה ארגמני ולא יכלה שלא לקפוץ ראש לתוך הקלאסיקה האפלה של הלוי ולהכניס בה עוד גוון של צמרמורת.
אלון עדר - "נשמה יקרה" (לייב). את השיר "נשמה יקרה" הקדיש אלון עדר לים גלס ז"ל, תצפיתנית שאהבה מאוד את המוזיקה שלו ונפלה בגבורה ב-7 באוקטובר. הביצוע כולל הקלטה של הקהל בלייב, והמחשבה על כל אותם צעירים וצעירות, כמו ים, שלא יהיו שם יותר כדי לשיר במלוא הגרון ולחוות את ההתעלות שיש בהופעות חיות, לא מרפה ולא עוזבת. בימים אלה המשפחה של ים ממשיכה לאסוף כספים לפרויקטים שונים של הנצחה.
עדי-קשת כהן - "הרוח באה מדרום". בתוך השנה המוזיקלית המוזרה והחריגה הזאת, "הרוח באה מדרום" של עדי-קשת כהן (מתוך פרויקט מצוין של אמנים ואמניות באותו השם) הצליח לייצג אופטימיות מפוכחת ואינטליגנטית, נטולת קיטש וספוגה באהבת אדם. ובשתי מילים: אוויר לנשימה.
חמי רודנר - "אדם ללא אדם". האהבה לא מתה ב-7 באוקטובר, אבל נדמה שאחריו היא כבר לא תוכל לקבל את כל-כולנו. המילים היפות שכתב אודי שהרבני מיטיבות ללכוד את התחושה החמקמקה הזאת, ויחד עם הלחן המנחם של עדי רנרט והביצוע המקסים של חמי רודנר, "אדם ללא אדם" הוא המנון לנוסטלגיה המומצאת של 6 באוקטובר: היום שלא ידענו שכולנו כל כך נרצה לחזור אליו.
(הפלייליסט של עינב שיף זמין בחשבון של ynet בספוטיפיי ובאפל מיוזיק)
