יותר מ-780 ילדים וילדות התייתמו מאז 7 באוקטובר – במתקפת הטרור האכזרית או בלחימה שמתקיימת מאז.
אבא של מיקה, סא"ל אלי גינסברג, נפל ב-8 באוקטובר בקרב על בארי. גינסברג, מפקד הלוט"ר, כבר היה בחופשת שחרור.
מיקה, אבא שלך לא היה חייב ללכת להילחם. זה מעסיק אותך? אתם מדברים על זה?
"לפעמים, אבל בסופו של דבר, זה היה הרגע שאליו הוא התכונן כל השנים האלה בצבא. אז אני מקבלת את ההחלטה שלו בהבנה. אני חושבת שכולם ידעו שאם דבר כזה קורה, הוא הראשון ללכת".
סא"ל עלים עבדאללה מיאנוח ג'ת, אבא של מאיה, גם עמד לסיים את תפקידו ולהפוך לאזרח. הוא נפל בגבול הצפון בקרב עם מחבלים יומיים אחרי שהחלה המלחמה. "אבא היה החבר הכי טוב שלי", מספרת מאיה, "הוא שירת בקבע, אז לא כל הזמן הוא היה איתנו פיזית, אבל דיברנו כל יום בשיחות וידיאו, בהודעות, שיתפתי אותו בדברים. הוא ידע עליי הכל".
רס"ן ד"ר איתן מנחם נאמן, אביהם של אביתר ואבינועם, נפל בקרב סמוך לשדרות בימים הראשונים למלחמה. נאמן, רופא בבית החולים סורוקה, נפל בשירות המילואים. בעקבות האובדן הוציא אביתר, האח הצעיר, את החוברת "נקודות למחשבה, להתמודדות עם מות חבר או קרוב". הוא מספר כי "העשייה מאפשרת לנצל את המוות לדברים טובים. במקום שסתם יהיה לך קשה, אפשר לצמוח מתוך זה ולעשות".
איפה הפצתם את החוברת?
"בכל מיני חנויות ספרים. בעיקר ניסינו שהיא תגיע למשפחות שכולות. קיבלנו הרבה תגובות. אנשים אמרו שהיא מאוד עזרה להם".
כשהם נשאלים למה הם הכי מתגעגעים, אומרת מיקה: "אין דבר אחד. נראה לי שאני פשוט מתגעגעת לדבר הזה שנקרא אבא". מאיה אומרת: "נכון, גם אנחנו ממש מתגעגעים לכל, אפילו לריבים איתו". אביתר: "הייתי שמח לעשות איתו טיול אחד אחרון". אבינועם: "אני ממש מתגעגע לזה שיש רופא בבית. זה ממש נוח".
בפאנל בני הזוג השתתפו ירון שילון, אפרת זנטון ושני ביטרן. "תשעה חודשים שאשתי שחר במילואים", סיפר שילון, "בימים רגילים מדובר באמא מאוד נוכחת בבית, שמאוד מכתיבה את החוקים, ופתאום היא לא כאן. גם כשהיא כבר מגיעה, הראש שלה לא באמת נמצא בבית. אני חושב שתקופה ארוכה אחרי שהם יסיימו את המילואים הם עדיין לא יהיו איתנו, וזאת הצרה הגדולה של המלחמה".
"זה פשוט יום רודף יום", אומרת שני ביטרן, שבן זוגה קובי נמצא במילואים בפעם השלישית, "גם בחודש וחצי שהוא נמצא בין סבב מילואים אחד למשנהו, הוא לא מוצא את מקומו בבית. זאת אומרת, המחשבות שלו הן על לבנון ועל תכף מקפיצים לעזה".
זנטון סיפרה: "אנחנו נלחמים בעורף עם מדים שקופים, אפרוריים, קשים ומלאי אבק וזיעה מהקרב שאנחנו באמת מנהלים בבית. זאת אולי ההזדמנות לקרוא לכל בני הגיוס מימין ומשמאל שנמצאים כרגע בפטור, לבוא ולשרת".
בפאנל הפצועים השתתפו אלון כץ, יונתן פסח ויהונתן בן שבת, ועימם ד"ר ורדי רובין, אחראית טיפולי ריפוי בעיסוק בשיקום בשיבא. כץ (31), תושב תל-אביב, אמר: "כל עוד אני חבוש, מתייחסים אליי כאל גיבור מלחמה, אבל ברגע שהתחבושות יירדו, אני חושב שהסטירה האמיתית תבוא". הוא ספג פגיעה בארובת העין ונפצע גם ביד ובכתף. במשך כמעט חודש היה מורדם ומונשם. עד כה עבר שבעה ניתוחים ומחכה לו עוד ניתוח. "כבר שנה שאני לא עובד", סיפר, "עד עכשיו לא חזרתי לשגרה. לא יודע איך תהיה החזרה. אני לא יודע איך להתמודד. איפשהו נעצרתי במקום, והחברה ממשיכה".
בין המרואיינים במשדר היו גם נשיא ומייסד קרן מנומדין חיים טייב, ומייסד ויו"ר תנועת הביטחוניסטים תת-אלוף (מיל') אמיר אביבי. בנוסף, הצגנו את רפת עלומים שנפגעה והושחתה עם פלישת המחבלים לקיבוץ. היא שוקמה בעזרת מתנדבים ובתמיכה של "קרן הרפתנים" של תנובה, שפועלת מתחילת המלחמה לשיקום רפתות העוטף.
