שארל בודלר
החתול
מצרפתית: זיוה שמיר
אָנָּא קְרַב חֲתוּלִי אֶל לִבִּי הַחוֹמֵד;
הִזָּהֵר מֵחֲשׂף צִפָּרְנֶיךָ,
הַבָּרֶקֶת לַפֶּלֶד הֵיטֵב תִּצָּמֵד,
עֵת אֶצְלֹל לְתוֹךְ זֹהַר עֵינֶיךָ.
כִּי אָמוּשׁ אֶת גֵּוְךָ הַגָּמִישׁ לְמִשְׁעִי
וְיָדִי אֶת רֹאשְׁךָ תְּלַטֵּף,
אֶשְׁתַּכֵּר עַד חֶמְדָּה מִגּוּפְךָ הַמִּשְׁיִי
הָרוֹטֵט מִכַּפָּה עַד כָּתֵף.
אָז אֶרְאֶה בֶּחָזוֹן יָפָתִי, מַבָּטָהּ
כְּשֶׁלְּךָ, יְצוּרִי הָאָהוּב,
אַף עֵינָהּ כְּסַכִּין עֲמֻקָּה וְחַדָּה.
מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ בְּנִגּוּן הוּא אָפוּף,
בָּאֲוִיר רֵיחַ דַּק, מְסֻכָּן וּמְלַטֵּף
סְבִיב גּוּפָהּ הַשָּׁחוּם הוא רוֹחֵף.
