מאיר, מהנדס תל-אביבי בן 42, חוטף דיכאון קל אחרי סוכות, כשהוא מבין – בעקבות מות אמו בשילוב לחץ דם גבוה – שנעוריו ועתידו מאחוריו, ושבסוף גם הוא ימות, ומי בכלל יודע "כמה זוגות נעליים עוד יקנה, כמה פעמים עוד ילך לקולנוע ועם כמה נשים, מלבד אשתו, עוד ישכב". משבר אמצע החיים, לצד הגילוי המטלטל שאותה אשתו, עדנה, בגדה בו עם גבר זר בשעה שהוא עצמו מתאווה להרפתקה מינית אבל מתקשה לעשות בעניין הרבה יותר מאשר ללכת לבנק על מנת להיתקל שם בפקידה המגרה עליזה – מביא אותו לסדרת שיטוטים בתל-אביב של תחילת האייטיז, לביקור בודד במיוחד באירופה המסתיים בהתמוטטות בחנות ספרים, ולבסוף לביקור אצל הרופאה ד"ר ריינר, השוכבת איתו בדירתה. הוא נרדם ומתעורר במציאות חלופית של "קיר שחור" ו"נועם אלוהי", פוגש את אמו ואת סבתו המתות ועובר סוג של חוויית לידה מחדש – שהפרשנים חלוקים בדעתם אם היא מוות, העולם הבא או סתם חלום מוזר. או קיר שחור.
סיכום? ספר כביר שמעט מדי קורה בו בזמן שהרבה מדי קורה בנפשו הרגישה של הקורא. לא מומלץ לטיסה, או לגברים בני 42, או בסוכות.
("סוף דבר" יצא ב-1984, שלוש שנים אחרי מות מחברו, ונחשב לאחד הספרים החשובים בספרות העברית המודרנית)
