יום שבת, 7 באוקטובר, 9:04 בבוקר. שוהם גואטה (24) מאשקלון, מעצב אופנה ולוחם מילואים ביחידת אגוז, ואורן זאבי (38), נשוי ואב לשני ילדים ומנהל רשת סופרים, נפגשים לראשונה מתחת לבמת פסטיבל הנובה. "תברחו מפה, ירצחו אתכם. השטח מפוצץ במחבלים", הם מדקלמים את הקריאה הזו, שנזרקה לעברם באותם הרגעים.
הם לא הכירו לפני המסיבה, אבל גורלם נקשר שם, במחבוא. הם עמדו שם, בדממה, מבוהלים, מצטופפים בין אנשים שרגע לפני כן חגגו גם הם את החיים. מסביב רעשים בלתי-פוסקים - אזעקות, ירי, צעקות.
1 צפייה בגלריה
("פתחנו בריצה. אנשים ברחו לכל כיוון, אני זוכר אנשים עם דם על הפנים". שוהם (מימין) ואורן, בשטח המסיבה | צילום: גדי קבלו)
בחזרה לשבת לפנות בוקר. האזעקות הראשונות ב-6:29 לא הפחידו אף אחד מבין השניים. "אני אשקלוני, רגיל לזה. החברים רצו שנעזוב, אבל חשבתי שזה תכף מאחורינו", שיתף שוהם. אורן הוסיף: "לא העלתי על דעתי חדירת מחבלים. חשבתי שאשכב על הקרקע, אשים ידיים על הראש ויסתיים האירוע".
ואז התחיל הירי. אורן הצליח להתחמק וזינק למסתור מתחת לבמה. שוהם הסתתר שם כבר כחצי שעה. לאט-לאט הצטרפו אנשים נוספים. "הבנו שצריך לשמור על שקט, ברמה שלא ישמעו נשימות. חלק ניסו לעשות שיחות טלפון, להתעדכן עם אנשים בחוץ. אבל מהר מאוד משתיקים אותם. מבחוץ שומעים את תנועות המחבלים מסתובבים סביב הבמה, קולות ירי מתרחקים ומתקרבים. היו רגעים שבהם חשבנו שהם גילו אותנו".
לפתע, דממה. בחור בחולצה שחורה, כנראה מצוות ההפקה או האבטחה במקום, הרים את הבד שכיסה את הבמה והפציר בהם לצאת. בהחלטה של שניות התחילה המנוסה, וכאן דרכיהם נפרדו. "פתחנו בריצה. אנשים ברחו לכל כיוון, אני זוכר אנשים עם דם על הפנים. צרור יריות מטורף", שוהם נזכר.
אורן רץ לכיוון כביש 232 ונשכב בתעלת בטון מתחת לכביש. לצידו בחורה נוספת שהסתתרה שם. אחרי כחצי שעה, החל קרב שכלל ירי RPG וזריקת רימונים. מחבל זיהה אותם וירה לעבר התעלה. הבחורה נפצעה קשה ואורן נפצע בגבו מכדור. "האדרנלין החזיק אותי. זחלתי לקצה התעלה והגעתי לפרדס. אחרי צעדה איתרתי רכב עם שוטרים. הם פינו אותי לנקודת ריכוז עם שורדים נוספים ליד אוהל בדואי", הוא מתאר. משם, הוא תפס טרמפ לתחנת דלק באורים, ואחריה התפנה לתחנת המשטרה באופקים, שם קיבל טיפול רפואי ראשוני. לאחר מכן פונה להמשך טיפול בבי"ח מאיר, ואחריו זכה להגיע הביתה לשני ילדיו.
שוהם, בינתיים, מצא מסתור בתוך גזע עץ. "התחיל ירי משוגע, כולם פתחו בריצה. ניסיתי לחשוב מה עובר למחבל בראש. ידעתי שאם אצא, יירו עליי. נשארתי בנקודה וניסיתי לשכנע אנשים נוספים שלא ייצאו. ככה נשארנו חמישה אנשים, בדממה מוחלטת עד החילוץ". רק ב-17:30 הגיע רכב משטרה שפינה אותם לאופקים. למחרת הגיע שוהם לבאר-שבע, משם אביו אסף אותו בחזרה הביתה.
אחרי שלושה ימים בבית, שוהם נקרא למילואים. "המלחמה בעזה שינתה לי את התמונה. כבר אי-אפשר לחשוב על מה שהיה. אני מאמין שהפוסט-טראומה שאיתה אני מתמודד היום היא בעיקר מתקופת הלחימה, כי כבר התקדמתי מהנובה, לפרק הבא בחיים", שיתף. למרות זאת, יש רגעים מאותו היום שלא ייצאו לו מהראש. "חבר טוב שלי צעק כשנפצע בעזה, זה החזיר אותי לצעקות שהיו בנובה". שוהם סיים את שירות המילואים בפברואר, ובינתיים חזר לעבוד בעסק שלו, אולי עד הקריאה הבאה. "עיצבתי קולקציית בגדים בהשראת הסיפור שלי, חלק מההכנסות נתרמות למשפחות הקורבנות והחטופים".
שנה אחרי אותה השבת, אורן ושוהם החליטו לחזור למתחם הפסטיבל שבו כמעט איבדו את חייהם. "הייתי רוצה לדעת מי הוא הבחור שהזהיר אותנו ובזכותו ברחנו. אם לא היה עושה את זה - היינו נשארים שם", מוסיף אורן. ושוהם משיב לו: "כנראה שהיינו נשארים שם לנצח, אחי".
