מה מנחם אותי בימים האלה? הלוואי שהייתי יכול להצביע על מנהיג דגול ואמיץ שאומר את האמת, גם אם היא כואבת, ומוליך באומץ לפתרונות ארוכי טווח ולאיזושהי תקווה לעתיד טוב יותר. אתם מכירים מישהו כזה? אז באין נחמה כזאת הכי קל כמובן ללכת לבנאלי, למשפחה, לילדים, למוזיקה שהיא הדבר המופלא והמנחם ביותר ביקום. אבל אני רוצה לחלוק איתכם נחמה אחרת. קטנה אמנם ולא חשובה, אבל משמעותית מאוד בעיניי.
האנומליה המטורפת הזאת, שבה אני מנהל סוג של חיים לכאורה רגילים בזמן שמסביבנו ובתוכנו בוערת אש גדולה, מייצרת מציאות בלתי אפשרית כמעט לקיום רציונלי. כל כך מעט דברים נמצאים באמת בשליטתי. הם מועטים עד כאב. זה נכון לגבי כל פילוסופיית החיים שלי, אבל בזמנים הכהים האלה על אחת כמה וכמה. מאחר שאינני אדם שמאמין בכוח עליון שיש לו תוכנית סדורה לגבי חיינו, אני מוצא את עצמי כמו כולם נשטף בזרם הגדול והעכור שסוחף את כולנו בשנה האחרונה, ונאבק בו כל הזמן כדי לשמר את האופטימי הפנימי שצועק בתוכי. מאחר שכך, אני נאחז בדברים הכי אזוטריים כדי לשאוב מהם קצת אוויר לנשימה. ואם להודות על האמת, סוג של אשליה שמשהו הוא בר שליטה. אז אני מסדר יותר בקפדנות כל דבר במקום המדויק שלו בבית. לא ברמה של OCD, אבל בצורה שמאפשרת לי לדמיין שאם המגבת, המחבת, החולצות והמלח יהיו בפעם הבאה שאחפש אותם באותו מקום שבו הנחתי אותם, אולי גם המדינה האהובה והמיוסרת שלי תהיה, והאנשים שאני אוהב, וההחלטות הרציונליות של מנהיגינו, ועוד ועוד.
ואני מקפיד לדייק להגיע בזמן, ולעמוד עד הסוף בכל התחייבות שאני לוקח על עצמי, ולדבר אמת, ולהיות נדיב ככל שאני יכול. ואני חושב כמה יותר טוב היה יכול להיות אם כל אחד, בעיקר אלה שיושבים ליד ההגה, היו עושים אותו דבר. או פשוט עושים ברצינות, בחריצות, בנדיבות ובדיוק רק את כל מה שמוטל עליהם. לא יותר מזה.
ואני מנהל התערבויות קטנות ואידיוטיות עם עצמי. אם המעלית תגיע בתוך עשר שניות, לא תפרוץ מלחמה אזורית. אם לא יהיה פקק בצומת, תהיה עסקת חטופים בקרוב. אם הסוללה בטלפון לא תיגמר עד הערב, לא יהיה היום "הותר לפרסום" חדש. ואני אפילו קצת מרמה את עצמי לפעמים כדי להצליח בהתערבויות הקטנות האלה ולקבל שמץ תקווה, קרן אור, לא משנה כמה מלאכותית היא באמת.
ואני מאמין בכל ליבי שלחיים יש דרכים משונות להפוך לפעמים את החורבן למשהו חדש שמתחיל. כמו עוף החול. כמו כל חיינו. כמו המזלג שמונח בדיוק במקום שלו, במגירה שלו. נחמת הפרטים הקטנים.
אני מנהל התערבויות אידיוטיות עם עצמי: אם המעלית תגיע בתוך עשר שניות, לא תפרוץ מלחמה אזורית; אם לא יהיה פקק בצומת, תהיה עסקת חטופים בקרוב
