האם ארה"ב תשתמש בכוח כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני? "לא אענה על שאלות היפותטיות עכשיו", השיבה קמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. שאלה היפותטית? ובכן, במשך שנים הדוח השנתי של המודיעין האמריקאי כלל פסקה שלפיה "איראן לא מבצעת פעולות מפתח לפיתוח נשק גרעיני, הנחוצות לייצור התקן צבאי". כלומר, גם אם הייתה התקדמות מדאיגה בתחום העשרת האורניום, הדוחות לא הצביעו על התקדמות במישור של "קבוצת הנשק". לא כך בדוח האחרון, שפורסם ביולי 2024. הפסקה הקבועה לא פורסמה. כלומר, לא רק שאיראן כבר מוכנה לחלוטין בתחום ההעשרה. עכשיו היא כבר בשלב הפיכת הגרעין לנשק צבאי. לשם מה יש דוחות מודיעין, אם האריס, אולי הנשיאה הבאה, טוענת שמדובר בעניין היפותטי?
ויותר מכך, ב"הצהרת ירושלים" מ-14 ביולי 2022 שפירסם הבית הלבן, התחייבה ארה"ב "לעולם לא לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני ולהשתמש בכל רכיבי העוצמה הלאומית שלה כדי להבטיח תוצאה זו". אלה היו בדיוק הימים שבהם בנט פרש מראשות הממשלה לטובת לפיד, שנכנס לתפקיד ב-1 ביולי. האריס הייתה אז סגנית הנשיא. שאלת הגרעין האיראני לא הייתה היפותטית אז, ולכן פורסמה ההצהרה הכל-כך חד-משמעית. היא הרבה פחות היפותטית היום. אבל האריס התחמקה מתשובה. וזו סיבה לדאגה.
אפשר לחזור עוד אלף ואחת פעמים על המנטרה ש"ישראל זקוקה לארה"ב כדי לפגוע ביכולת הגרעינית של איראן". ומה אם ארה"ב, גם אחרי שיגור מטח הטילים הבליסטיים הגדול ביותר בהיסטוריה, מעדיפה הבלגה? ומה אם האולי-נשיאה בקרוב מתעלמת מהדוח המטריד ביותר של המודיעין האמריקאי בנוגע ליכולת הגרעינית הצבאית של איראן? גם בנסיבות הללו ישראל חייבת למצות כל דרך כדי להגיע לתיאום עם ארה"ב. אבל ישראל לא יכולה לשים את מבטחה במעצמה שבוחרת בעיוורון ובהבלגה.
בשנת 2015 נחתם הסכם הגרעין, שהגביל את ההעשרה. סנקציות רבות, שפגעו באיראן - בוטלו. נניח כרגע לוויכוח על ההסכם. בשנת 2018 ביטל טראמפ את ההסכם והחזיר את הסנקציות. כבר בסוף 2019, כפי שהודה רוחאני - אז נשיא איראן - חידוש הסנקציות גרם למדינה נזק כלכלי של 200 מיליארד דולר. שנה לאחר מכן, בסוף 2020, הודה שר החוץ דאז זריף שהנזק כבר עומד על 250 מיליארד. הסנקציות השפיעו. כבר בתקציב 2019 הייתה ירידה של 28 אחוז בהוצאותיה הביטחוניות של איראן.
דא עקא, שב-19 בפברואר 2021, חודש לאחר כניסתו לבית הלבן, ביטל ביידן את הסנקציות בתקווה לפייס את איראן ולהחזיר אותה להסכם. אבל הסכם לא נחתם, הסנקציות לא הוחזרו. ייתכן שמדובר בטעות האסטרטגית החמורה ביותר של ביידן. לא רק שהמרוץ לגרעין זכה לתאוצה, גם טבעת האש סביב ישראל הלכה והתהדקה. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, כמו גם דוחות המודיעין של ארה"ב עצמה, מעידה על התוצאות ההרסניות, גם, ואולי בעיקר, כתוצאה מאותה טעות אסטרטגית. ואותה טעות, שהעניקה מאות מיליארדים לאיראן, האיצה גם את תעשיית הכטב"מים והטילים האיראנית, שרבים מהם נשלחים לרוסיה ופוגעים גם באוקראינה.
ומה נתניהו עשה?
למרות שישראל התנגדה להסכם הגרעין של 2015, היא הורידה הילוך ובעצם הזניחה את ההכנות להתמודדות צבאית עם הגרעין האיראני. ההכנות לא התחדשו גם עם ביטול ההסכם על ידי טראמפ ב-2018. נתניהו דיבר גבוהה-גבוהה. אבל לפי מקור בכיר, כאשר נכנס בנט ללשכת ראש הממשלה, ביוני 2021, הוא מצא שם שוקת שבורה. נתניהו, כדאי להזכיר, סירב אפילו לעשות חפיפה רצינית, למרות שמדובר בביטחון לאומי. בנט חידש את ההשקעות בשורה של תחומים - מודיעין, הכנה מבצעית, והכנה למערכה שאחרי פעולה. כבר בסוף 2021, כדאי לשים לב, טען האלוף תומר בר, ערב כניסתו לתפקיד מפקד חיל האוויר, שחיל האוויר מסוגל לטפל בגרעין האיראני.
בנט טען השבוע שישראל לא רק צריכה לפגוע בגרעין האיראני אלא שהיא גם יכולה. מותר להניח שהוא יודע משהו, שגם המומחים שטוענים שלישראל אין אפשרות - כבודם במקומם - לא יודעים. ובכל מקרה, הבהיר בנט, פעולה בודדת לא תשמיד את האיום. יש את המתקן התת-קרקעי בפורדו, את המתקן החשוף יותר בנתנז ומתקנים רבים נוספים. יש צורך בשורה של פעולות, והתוכנית היא עניין לגורמי הביטחון. מה שברור הוא, שיש צורך בפעולה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להבליג.
זרועות ההרס
באותה "הצהרת ירושלים" נאמר גם ש"ארה"ב מאשרת את המחויבות לעבוד יחד עם שותפים אחרים כדי להתעמת עם התוקפנות והפעילויות מערערות היציבות של איראן, בין שהן מקודמות ישירות ובין שהן דרך פרוקסיז וארגוני טרור כמו חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני". יופי של הצהרה. יופי של התחייבות.
ומה קורה בפועל? איראן שולחת זרועות לכל רחבי המזרח התיכון. 600 אלף הרוגים נמנו בסוריה מאז החלה מלחמת האזרחים. איראן מעורבת גם בהרג ההמוני, עם מיליציות שיעיות של 60 אלף מחבלים. תימן כבר התפרקה, מאז החלה ההתקוממות החות'ית, עם כ-400 אלף הרוגים ודרגות שונות של רעב לכמחצית מהאוכלוסייה. ביידן, בעוד טעות היסטורית, הוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, מיד עם כניסתו לבית הלבן. החות'ים, בתמורה, הפכו מסוכנים הרבה יותר. הנשק זורם מאיראן, נתיבי הסחר הבינלאומי משובשים, וטילים וכטב"מים משוגרים לישראל. כך כמובן גם לבנון, מדינה שנמצאת בפשיטת רגל, בעיקר בגלל חיזבאללה, הכוח המשמעותי ביותר של איראן במזרח התיכון. בעיראק מדובר בכוח של כ-150 אלף מחבלים שמזוהים עם המיליציות הפרו-איראניות. הן כבר עושות לעיראק מה שחיזבאללה והחות'ים עשו ללבנון ולתימן. הרס וחורבן. הן גם חלק מטבעת האש שהקימה איראן, והן כבר שיגרו לישראל טילים וכטב"מים. בבחריין פועלת המיליציה השיעית "סראיא וועד אללה" כדי לפגוע במשטר. וגם ירדן על הכוונת. "מאז 7 באוקטובר", כתב החוקר דוד שנקר ממכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, "איראן ושלוחיה עשו כל שביכולתם כדי לערער את יציבות ירדן, החל מהסתה להפגנות והגברת הברחות הסמים והנשק ועד להגברת האיומים החמושים מעיראק".
על הרקע הזה, ההבלגה האמריקאית, בלשון המעטה, תמוהה. זה השוטר של העולם? זו מעצמה? כך היא רומסת את ההתחייבות של עצמה? המזרח התיכון יהיה מקום הרבה יותר טוב אם ראש הנחש של ציר הרשע יספוג פגיעה אנושה. אנחנו בחלון הזדמנויות. זו יכולה להיות תרומה אדירה של ארה"ב גם לכל עמי האזור, גם למעמדה באזור וגם לסיכויי השלום. הבלגה רק מעודדת את איראן. היא לא תעצור. ואם ארה"ב לא מוכנה לעשות את הדבר הנכון והצודק ביותר, אז ישראל חייבת לעשות. ייתכן שהמחיר יהיה גבוה. אבל אם ישראל לא תצא לפעולה, המחיר בעתיד הלא-רחוק יהיה הרבה יותר גבוה.
אפשר לחזור על המנטרה: "ישראל זקוקה לארה"ב כדי לפגוע ביכולת הגרעינית של איראן". אבל מה אם האריס מתעלמת מדוח המודיעין האמריקאי על היכולת הגרעינית הצבאית של איראן? ישראל לא יכולה לבטוח במעצמה שבוחרת בעיוורון
