נכון לסגירת הגיליון, 16 חיילים נפלו מאז ערב ראש השנה ועד ערב יום הכיפורים. הם נהרגו על אדמת לבנון ועל אדמת עזה, הצעיר בן 19, המבוגר בן 43. לוחמים בסדיר ובמילואים שהתייצבו בלי לשאול שאלות למשימה הסיזיפית של ההגנה על הארץ. בזמן שבממשלה כבר תופרים את חוק ההשתמטות שיפתור המונים מגיוס חובה, אנחנו מתעוררים לעוד ועוד "הותר לפרסום". והשמות חולפים על פנינו. חיוכים, בלורית, עיניים נוצצות - אבל לא יותר מזה. מי יזכור את השמות של המוני ההמונים שמתווספים אל הרשימה הארוכה של הנופלים? האובדן מאיים להפוך להרגל. עננה תמידית שפשוט נוכחת שם.
בערב החג, כשנודע על הקרב של לוחמי אגוז והאובדן הכבד של היחידה, הופץ סרטון של אחד הנופלים, סרן איתן יצחק אוסטר ז"ל, שנפתח במילים: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו".
הסרטון הזה הוא לא סרטון פרידה או שיעור לחיילים צעירים, אלא בסך הכל ברכת שנה טובה למשפחה. ברכה שנדמה כאילו היא לקוחה היישר מהחלוצים שייבשו ביצות או הקימו מחתרות. בחור בן 22 שרק מתגעגע קצת הביתה מסביר ברהיטות למה הוא נלחם ולשם מה. איך כל גינה הרוסה בקריית-שמונה ובית נטוש במטולה מבהירים לו את גודל המשימה.
ביקרתי בשבעה של משפחת אוסטר. וזוהי אולי המלצה מפוקפקת, אבל לכו לשבעות ולהלוויות. אל לנו להשאיר את האובדן והמוות סינתטיים. בבית האבלים ביישוב רעות ראיתי כבר בכניסה את הסטיקרים המסורתיים (עם שלושה ציטוטים שונים) מונחים בכניסה, לצד תמונות רבות של הפעוט הבלונדיני המתוק שהפך ללוחם עז נפש. משפחתו מספרת על ילד שפחד מנטישה, מגנבים, ואפילו מהחושך. אבל הילד הקטן התעקש ללכת בכל פעם בדרך החשוכה, ולא בזאת המוארת, בשביל להתגבר על הפחד. התכונה הזו תלווה את איתן בחייו. להתאמץ, להזיע, להשתדל הכי שאפשר - בשביל להיות הכי טוב. לא לפחד ממילים גדולות כמו ערכים ומטרות.
בזמן שישבתי והקשבתי לאחיו, לפתע נשמע קולו של איתן ממעגל אבלים אחר. חבר או בן משפחה השמיע הודעה קולית, וכל הגינה האבלה דממה. המנוח נשמע שם ברור ובהיר, מצטט את מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה. בהודעה קולית שגרתית. לא פחות.
איתן הוא תמונה של בני דורו. נערים ונערות ערכיים עד הקצה, מזנקים קדימה ומתנדבים לכל משימה. הם מגיעים מכל שדרות החברה הישראלית ומכל קצוות הארץ, ויש להם רוח גדולה. הם מבינים את גודל השעה ואת חשיבותה. באופן אבסורדי, הכוחות האדירים הללו הפכו לרעש לבן, בזמן שאנחנו בשלנו. במאבקים הפנימיים, בקומבינות הפוליטיות. המעט שנוכל הוא לזכור את איתן וחבריו. את גדלות הרוח והנפש, אבל גם את הפרטים הקטנים. למשל, שאיתן פחד ללכת בחושך. אבל הוא בחר להיכנס אליו, ויכל לו. יהי זכרו הטוב ברוך. ¿
חבר או בן משפחה השמיע הודעה קולית, וכל הגינה האבלה דממה. איתן ז"ל נשמע שם ברור ובהיר, מצטט את מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה. בהודעה קולית שגרתית. לא פחות
