דוד ברודט, בעבר הממונה על התקציבים, מנכ"ל משרד האוצר ויו"ר בנק לאומי, עמד בראש "ועדת ברודט" לבחינת צורכי הביטחון של ישראל – אחת הוועדות הציבוריות החשובות בתולדות המדינה. הדוח שלה הניח את היסודות לתקצוב מערכת הביטחון לשנים ועשורים. כעת, במאמר-מסמך מיוחד ל"ממון" קובע ברודט (79): העלות הכלכלית הכוללת של המלחמה "שלא רואים את סופה" תגיע לטריליון (אלף מיליארד!) שקל. חלק לא מבוטל ממנה קשור לדעתו "להתנהלות כלכלית רופסת של הממשלה".
להלן המסמך של ברודט:
מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה יקרה מאוד, מתמשכת ומתפרסת על פני זירות רבות. עד סוף 2024 יסתכמו הוצאותיה הצבאיות והאזרחיות בכ-200 מיליארד שקל, אך היא תחייב בשנים הבאות הוצאות נוספות של מאות מיליארדים. הבה נפרט אותן.
1. ביטחון: תפיסת הביטחון הבסיסית של ישראל הייתה שמלחמותיה יהיו קצרות. ההתפתחויות הצבאיות מ-7 באוקטובר אשתקד חוללו בה שינויים. השינויים, במישור התקציבי, נדונים בימים אלו בוועדה חדשה לבחינת תקציב הביטחון ("ועדת נגל"). החלטות הוועדה הן קריטיות לכלכלה וישפיעו לאורך שנים על הצמיחה, על גודל השירותים הציבוריים ועל רמת החיים של כלל האזרחים. לפי אומדן שמרני תוספת ההוצאה הלאומית לביטחון תסתכם בעשור הקרוב ב-250 מיליארד שקל (דרישות מערכת הביטחון כפולות מאומדן זה). הסכום כולל החזרה לכשירות של אמצעי הלחימה שנשחקו, גידול בהצטיידות של צה"ל בעקבות לקחי המלחמה, תוספות כוח אדם בגיוס מוגבר למילואים, הארכת שירות החובה ומיצוי אינטנסיבי של השנתונים הלוחמים כדי להעניק הגנה טובה והדוקה ליישובים בצפון ובדרום.
2. נפגעים עם נכויות: המלחמה גבתה מחיר גבוה בהרוגים ובפצועים, חיילים ואזרחים. לכן בעתיד הקרוב צפוי גידול רב בהוצאות השיקום של הפצועים והנכים ובסיוע למשפחות השכולות, שישתקף בתוספות לתקציבי אגף השיקום במשרד הביטחון והביטוח הלאומי. התוספת לעשור הנוכחי עשויה להגיע לכל הפחות ל-50 מיליארד שקל.
3. ריבית על החוב: בשל הזינוק בגירעון תקציב המדינה, שממומן באמצעות הלוואות, החוב הממשלתי בסוף 2024 יהיה גבוה ב-200 מיליארד שקל מאוקטובר 2023. זו סיבה אחת, ולא היחידה, לעלייה בתשלומי הריבית של המדינה. סיבה נוספת – מיחזור החוב הממשלתי ה"ישן" נעשה גם הוא יקר יותר ויוכל להתבצע רק בריבית גבוהה יותר. עליית הריבית משקפת את התגברות הסיכונים הגיאו-פוליטיים בפניהם ניצבת ישראל, שכבר מצאו ביטוי פיננסי בהורדת דירוג האשראי. סך כל הגידול בתשלומי הריבית בעשור הקרוב מוערך ב-150 מיליארד שקל.
4. שיקום ורווחה: שיקום היישובים בנגב המערבי ובצפון – במטרה להחזיר אליהם את התושבים – יחייב בנייה מחדש של בתי המגורים והשקעות גדולות בתיקון התשתיות הפגועות ובחידוש אמצעי הייצור. לכך נכון להוסיף את עלות פיצויי המלחמה שישולמו לבעלי עסקים שניזוקו במרכז הארץ, את המשך מימון המפונים עד יום שובם לבתיהם ואת העלויות הרב-שנתיות של הרחבת שירותי הרווחה, חיזוק החוסן החברתי ומיגון מוסדות ודירות. סך ההוצאות האלו מוערך ב-200 מיליארד שקל.
5. אובדן תוצר: אובדן תוצר מקומי משמעותו פחות מוצרים, פחות משאבים לשימוש אזרחי ישראל. הסיבה לאובדן תוצר ב-2024 היא גיוס המילואים וכן השבתה כפויה של המפונים מהצפון ומהדרום ושל כעשרת אלפים נפגעי המלחמה הנמצאים בהליכי החלמה. לכן במשק חסרו השנה כחמישה אחוזים מכוח האדם. המחסור בהיצע העבודה כבר גרם מאוקטובר אשתקד לצמיחה אפסית ולאובדן התוצר ב-80 עד 100 מיליארד שקל.
המלחמה פוגעת קשה גם בהשקעות יצרניות, כולל בהייטק, בתשתיות ובבנייה. השקעות אלו קובעות את פוטנציאל הצמיחה העתידי. צמצומן נאמד מתחילת המלחמה ב-100 מיליארד שקל – ומתבטא בשחיקת מלאי ההון היצרני המבשר על האטת צמיחה מתמשכת. סך כל אובדן התוצר המקומי של ישראל בשל המלחמה חזוי להגיע ל-200 מיליארד שקל.
לסיכום: העלות הכלכלית הכוללת של מלחמת 7 באוקטובר עומדת על כטריליון – אלף מיליארד – שקל. חלק ממנה הוא פועל יוצא מההתנהלות הרופסת של הממשלה, הדוחה את התאמת תקציב המדינה למשק במצב של מלחמה כה יקרה. היעדר מדיניות תקציבית נכונה, וכן העדפה ברורה של מגזרים לא יצרניים והימנעות מקיצוצים בכספים פוליטיים וקואליציוניים הגבירו את אי-הוודאות והעלו את הסיכון למשבר פיננסי.
המספר טריליון שקל לא נועד להרשים, לרפות ידיים או לשרת אג'נדה. אלו עובדות ותחזיות שהנהגת המדינה ובמיוחד ההנהגה הכלכלית שלה חייבת להתמודד איתן. כל שגיאה שלה, כל מהלך מוטעה, גורמים להוצאות עתידיות של מיליארדים ועשרות מיליארדים ולאובדן אמינות של כלכלת ישראל לא רק בעיני סוכנויות הדירוג ומשקיעים מחו"ל אלא גם בעיני תושבי ישראל, שייאלצו לשאת בנטל המלחמה והשלכותיה.
האם יסכימו לשאת את הנטל? ישראלים המפגינים אומץ לב והקרבה גדולה במלחמה יהיו מוכנים לנהוג כך גם בזירה הכלכלית - אבל רק אם וכאשר יהיו משוכנעים שבראש המדינה ניצבת הנהגה כלכלית המקבלת את החלטותיה במקצועיות, בהגינות ותוך הקפדה על שוויון בנטל. הנהגה המבינה שהחזית הכלכלית חשובה ומשמעותית כמו החזית הצבאית והמדינית ושאפשר לנצח גם בה. לקצר את תקופת הקשיים ולחזור במהרה לצמוח ולשגשג. הדברים בידינו.
"מסבנים את הציבור"
"אין סימן לכך", אומר לי פרופ' מנואל טרכטברג, המוביל והידוע בכלכלני ישראל, "שהנהגת המדינה מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי של צעדי קיצוץ ומיסוי החיוניים לכיסוי עלויות במלחמה. שרי הממשלה וראשה מתחמקים מלהגיד לציבור את האמת המרה: בשנים הקרובות אתם הולכים לסבול. כולנו הולכים לסבול כלכלית".
טרכטנברג: "ראש הממשלה ושר האוצר עדיין בטוחים שאפשר לסבן את הציבור ולשקר לו. שאפשר לדחות עד אינסוף את הצעדים הקשים ולהמציא פטנטים חשבונאיים שיכסו כביכול חלק מהגירעון, אף שהם מלאכותיים ולא מעבירים משאבים מצריכה לביטחון".
מה כן נדרש מחברי הקואליציה?
"להתחיל את הידוק החגורה מעצמם ומסעיפי התקציב המשמשים למטרותיהם הפוליטיות. כדי שהאזרח הישראלי יהיה נכון לשאת בנטל כלכלי כואב הוא חייב לראות כיצד הפוליטיקאי בשלטון מוותר ראשון בנושאים הכי כואבים לו ולבוחריו, כמו כספים קואליציוניים ותמיכות מגזריות. על הממשלה לנקות מהשולחן כל הוצאה שאינה חיונית לשימור חוסן המשק ושלא תורמת לצמיחתו. רק כך תוכיח את רצינות כוונותיה ומעשיה".
וזה לא קורה?
"קורה ההפך. כל שר נלחם בחירוף נפש על כבשת הרש שלו, על האינטרס המגזרי שלו. מבחינתם, עתיד המדינה לא על כף המאזניים. אני גם מודאג מחולשת השיקול הכלכלי בדיונים הביטחוניים, בין השאר מפני שבקבינט חסר הקול הכלכלי. הרי אם יוחלט לכונן, למשל, ממשל צבאי ברצועת עזה, צורכי המשק האזרחי ייפגעו קשות. ובלי אופק מדיני ברור שנצטרך לשכוח מתקומת המשק".
אבל השיקום כבר התחיל, לפחות בדרום.
"הביטוי 'שיקום' מעיד על חזרה למצב הקודם בשעה שאפשר ונכון לנצל את תוצאות המלחמה כדי לחולל שינוי משמעותי: להביא לפריפריה, לאזורי הגבול בצפון ובדרום שגרה בהם אוכלוסייה מגוונת, את כלכלת הטכנולוגיה הישראלית המתקדמת. לא לשקם את מה שהיה אלא להשקיע במיזמים ובמפעלים חדשים שיתמודדו עם הפערים בין המרכז לפריפריה. על מנת שאחרי המלחמה נהיה כלכלה אחת, חברה אחת. זהו תמצית החזון החדש שאני רוצה לשמוע מפי המדינאים".
ואם בנימין נתניהו יציג חזון כזה?
"אני ממליץ להתנתק ולהשתחרר מהסיפור כן ביבי לא ביבי, כי המציאות השתנתה ללא היכר. אז כן, אם נתניהו יקדים את הבחירות ויביא להכרעת העם את החזון שאני מתחבר אליו, אהיה מוכן להצביע בשבילו".
