נכון לכתיבת שורות אלה, ההחלטה נפלה: ישראל תתקוף באיראן. גורם אחד העלה בפניי תרחיש פנטסטי שיכול למנוע זאת: הפסקת אש בצפון ובדרום, לפי תנאים הטובים לישראל. איתות מטהרן ל"ציר ההתנגדות" שצריך לעצור הכל. יומיים אחרי ששוחחתי עם אותו גורם – נעים קאסם, בכיר חיזבאללה המפוחד, נשא נאום ובו הציע "הפסקת אש ללא תנאי".
כרגע האפשרות שהתקיפה תימנע נראית קלושה. שר הביטחון גלנט כבר הבטיח מתאר מפתיע, מדויק ואפקטיבי להתקפה הישראלית. אם תהיה כזו, איראן – ברמת ודאות גבוהה מאוד – תגיב בעוצמה. זו כבר מלחמה אזורית, ודי בטעות אחת, בצד שלנו או שלהם, וההתנהלות הזו תצא ממחול של תגובות, ותגובות לתגובות, ותהפוך למערבולת.
4 צפייה בגלריה
(אלוף שלומי בינדר ואלוף אהרון חליוה בטקס חילופי ראש אמ"ן. איש באגף המודיעין לא טרח למשוך בשרוולי הבכירים | צילום: יריב כץ)
מתקני הגרעין, מעריכים במערב, עוד לא על השולחן. ללא תמיכה אמריקאית, קשה לדמיין את ישראל עושה זאת. האם מדובר בהטעיה? אין לי מושג. שיחת הנשיא ביידן ורה"מ נתניהו עסקה בעיקר ביצירת בהירות לגבי המטרות שישראל יכולה לתקוף.
המצב מתוח מאוד, בין היתר בגלל שינויים פנים-משטריים באיראן. לפי גורמי מודיעין מערביים, על המנהיג העליון באיראן עלי ח'אמנאי מופעל לחץ כביר, הולך וגובר, לפרוץ לעבר הפצצה ממש. לבטל למעשה את הפתווה שקבעה כי פיתוח נשק גרעיני מנוגד לעקרונות האיסלאם. מושמעות בפניו חוות דעת של בכירים במשטר המעריכים שזו הדרך היחידה שבה אפשר לבצר את השלטון המהפכני, ולהבטיח את הרפובליקה האיסלאמית לדורות. התערבותה הגלויה של איראן במלחמה כבר המחישה את מעורבותה הפעילה לטובת חמאס וחיזבאללה. הנטרול המסוים של שני הארגונים האלה מציג בפני ישראל, ואולי בפני ביידן בימיו האחרונים בבית הלבן, פיתוי גדול. חלון הזדמנויות לתקוף כעת.
זו הסיבה, נאמר למנהיג העליון, שכדאי להתחיל – בחשאי יותר או פחות – לרוץ לפצצה. גם אם אין עדיין אמצעי שילוח ושיגור של הפצצה לעבר ישראל, הוא אולי יכול לערוך ניסוי גרעיני פומבי. העמדות הללו עודן נחשבות יוצאות דופן, אך מושמעות יותר ויותר. ובמערכת הביטחון חוששים מהתרחיש שבו האיראנים יבצעו את הפריצה שלהם בין הבחירות בארה"ב בחודש הבא לבין השבעת הנשיא, או הנשיאה, ב-20 בינואר. ספקולציה מעין זו הושמעה בעבר בידי בכירים באמ"ן מחקר. זו תקופה שבה ארה"ב תתקשה לגבש נוסחת תגובה הולמת, וישראל תיאלץ לפעול – אם בכלל – לבדה. התמריץ האיראני לפרוץ גם מושפע מהסיכוי שדונלד טראמפ ינצח בבחירות בארה"ב. אחרי חיסול סולימאני, ופיצוץ הסכם הגרעין, טהרן מזהה את טראמפ כאויב מושבע. אם תהיה לה פצצה, טוענים מי שטוענים בפרסית, הנשיא האמריקאי יחשוב פעמיים.
האם זה בכלל אפשרי, טכנית? כלל לא בטוח, במבנה הזמנים שהוצג כאן. אך הנושא הזה נמצא על השולחן, במערב ובטהרן. עצם ריחופו באוויר דוחף את האזור להסלמה, או הסדרה (גם גרעינית, מול איראן). כרגע, הווקטור ברור: הסלמה.
צריך לזכור את התמונה הגדולה. איפה ישראל רוצה להיות בעוד שלושה שבועות, או שלושה חודשים? איך היא תתמודד עם אתגר עזה, אחרי שהדרג המדיני דחה כל דיבור על "היום שאחרי". האם אפשר למנף את המצב הנוכחי לעסקת חטופים שתתחשב במרכיבים האחרים, כולל הבחירות בארה"ב והחשש האיראני מתקיפה? עד כה, לממשלה אין תשובות לכל השאלות האלה.
למי הופצה חומת יריחו /
עם פרוץ המלחמה, צה"ל התעשת. אמ"ן הביא הישגים יוצאי דופן. ייתכן שמימושם יוביל למזרח תיכון שונה, ומסוכן פחות למדינת ישראל. עוד נראה. אך את הדברים הבאים צריך לכתוב, בפרט כאשר פרסום התחקירים מתעכב והפוליטיקאים עושים כל מאמץ לקבור חקירה ממלכתית. אנחנו בערב יום הכיפורים. אין זמן מתאים ועגום יותר להביא פרטים ומסמכים חדשים שלא פורסמו מעולם, על המחדל הגדול ביותר בתולדות מערכת הביטחון.
מעט רקע. כולם כבר מכירים את הסיפור של "חומת יריחו". מדובר במסמך ומצגת הבנויים על ידיעה מודיעינית מפורטת שהתקבלה בצה"ל באביב 2022. הוא מִתאר מדויק למדי של התקפת חמאס שהתממשה ב-7 באוקטובר. אילנה דיין פירסמה את פרטיו בערוץ 12. עד כה, התפיסה הייתה ש"חומת יריחו" נדחתה כלאחר יד, לא נלקחה ברצינות; בדרך כלל, ההדגמה לכך היא התגובות המזלזלות באזהרותיה של ו', הנגדת מ-8200, שסייעה בעיבוד הידיעה. ו' החלה להתריע כי היא רואה סימנים ממשיים לכך שחמאס ערוך לבצע מתקפה. לא לקחו אותה ברצינות; לא מפקדיה, ולא קציני המודיעין באוגדה ובפיקוד. הסוף ידוע.
ככה לא בונים חומה /
סיפור ראשון: למי הופצה "חומת יריחו". בדיקה שנערכה לאחרונה גילתה תשובה לשאלה משמעותית: מי קיבל את המסמך. מסתבר כי חומת יריחו הופצה במערכת הביטחונית הישראלית בצורה רחבה, והגיעה עד לשכות מקבלי ההחלטות ממש. היא הוצגה (דהיינו בפרזנטציה של קציני אוגדת עזה, אישית) לראש אמ"ן דאז אהרון חליוה, לאלוף פיקוד הדרום דאז אליעזר טולדנו, לירון פינקלמן, היום אלוף פיקוד הדרום ואז תת-אלוף ורח"ט מבצעים במטכ"ל, לתא"ל והיום אלוף נמרוד אלוני, לתא"ל אבי רוזנפלד שהיה מפקד אוגדת עזה, לרמ"ח מבצעים במטכ"ל תא"ל ישראל שומר, לקצין המודיעין של פיקוד הדרום במהלך 7 באוקטובר, וגם זה שקדם לו, לראש הזירה הפלסטינית באמ"ן מחקר ולראש זירת פלסטינים בחטיבת ההפעלה.
יתרה מזו. לפי אנשי אוגדת עזה, פיקוד הדרום וגורמים באמ"ן, "חומת יריחו" גם שוגרה בתפוצה רחבה במיוחד ללשכות המזכירים הצבאיים של ראש הממשלה ושר הביטחון ב-2022, כמו גם ללשכת הרמטכ"ל. במילים אחרות: המסמך נדד במערכת הצבאית כולה, והגיע עד ללשכות הפוליטיקאים הרלוונטיים, וכמובן – גם למטכ"ל. לפי כל האינדיקציות, הוא כנראה נותר מיותם בתיבות האימייל הצבאי של עוזרי המודיעין.
דובר צה"ל בתגובתו לפרסומים פה איננו מכחיש זאת. בצה"ל יש מחלוקת בסוגיה. המזכירים הצבאיים ועוזרי המודיעין שלהם מתעקשים ונשבעים שלא הגיע אליהם וללשכותיהם דבר; באמ"ן, בפיקוד הדרום ובמטכ"ל אומרים כי חומת יריחו בהחלט נשלחה אליהם. יש כאלה שמעלים טענות על כשלים טכניים. רשימות תפוצה בצה"ל הן עניין מסורבל ורווי תקלות. ייתכן ששני הצדדים צודקים.
כדי להסיר ספק: גם אם נשלחה, חומת יריחו לא הוצגה לרמטכ"ל דאז, אביב כוכבי, או לראשי הממשלה, בנט, לפיד ונתניהו, וגם לא לשר הביטחון גנץ. איש באמ"ן בתקופת חליוה או בפיקוד הדרום בתקופת טולדנו לא טרח למשוך בשרוולם. אז מה עלה בגורלה של התוכנית ששוגרה? איך ייתכן שחלק אחד בצה"ל אומר נשלח גם נשלח, וחלק אחר אומר שלא הגיע, ולא נמצא גם בחיפוש בדיעבד במחשבי הלשכות הללו? זו שאלה שלאף אחד אין תשובה עליה.
דבר אחד בטוח: אם קמ"ן פיקוד הדרום, קמ"ן אוגדת עזה או מפקד 8200 היו סבורים שמדובר בתרחיש רציני, הם היו מנערים את המערכת כולה. לא רק משגרים, אלא גם מוודאים הגעה ודורשים פגישה דחופה. זה לא קרה. ההתרעה החשובה בתולדות צה"ל שוגרה לתוך מערכת דוממת וענקית, ואז הלכה לאיבוד בתוכה. אגב, אם האלופים הרלוונטיים – ובראשם ראש אמ"ן אהרון חליוה, שתודרך פעמיים על חומת יריחו ואף הוציא מסמך סיכום בעניין – היו פועלים בנחישות בנושא, ייתכן שהמציאות הייתה נראית אחרת.
הסיפור הזה חשוב. הוא מדגים שהבעיה לא הייתה (רק) הזלזול בחמאס והאמונה ש"חומת יריחו" היא פנטזיה חסרת תוקף. הבעיה הייתה שהמסמך טבע בבירוקרטיה, נמק ולבסוף מת בתוכה. בעיניי, זה הרבה יותר גרוע.
"טרלולים של שב"כ" /
סיפור שני: מודיעין אוגדת עזה כותב מסמך המשווה בין חומת יריחו לאימוני הנוח'בה. כשנה אחרי ש"חומת יריחו" מופצת ונעלמת לתהום הנשייה, נכתב מסמך בקמ"ניה של אוגדת עזה. הוא כבר מתייחס לחומת יריחו כמושג, כבסיס לדיון. בשער כתוב "אימוני הנח'בה VS חומת יריחו" (נח'בה, כך במקור). מופיעה שם מפה, ובתחתיתה הציטוט הבא מהקוראן: "שני אנשים אשר היו חרדים, ואשר נטה להם אללה חסד, אמרו, היכנסו עליהם בשער, וכאשר תיכנסו בו, תהיו הגוברים, והיסמכו על אללה, אם מאמינים אתם". זה מתוך סורת אל-מאאידה, שבאופן אירוני למדי עוסקת במשה רבנו וכניסת בני ישראל לארץ.
אך השער שעליו מדברים קציני המודיעין הוא הגבול למדינת ישראל. הם מייפים את המסמך עם ציטוט רלוונטי על פריצה אפשרית לישראל. הכותרת לבדה מספרת את הסיפור: לא רק הנגדת ו' ב-8200 חושבת שאימוני הנוח'בה מזכירים את תוכנית הפלישה למדינת ישראל, אלא גם במודיעין אוגדת עזה מתחילים לבדוק זאת, חודשים לפני ההתקפה. מהלך אחרי מהלך, הכותבים בודקים את מה שנכתב בחומת יריחו, ומה שהנוח'בה ממש עושה. הם מעלים אפשרויות שונות – לדוגמה, שהחדירות יהיו בהיקף פלוגתי, של מאות אנשים. שהם יעשו שימוש ברכבים ובאופנועים. הם שואלים האם יופעלו רק כוחות התקיפה, או גם כוחות המגננה.
המסמך איננו אור אדום מהבהב; רחוק מכך. הוא איננו טוען שפשיטה היא סבירה, או מוכנה. אבל הוא מסתיים בכך שצריך לאתגר את התפיסה המקובלת. לבדוק שוב – האם ייתכן שישראל עומדת בפני פשיטה המונית וקטלנית. אך הקמ"נים הרלוונטיים בשלב הזה, של הפיקוד והאוגדה, מזלזלים באפשרות שחומת יריחו אכן יכולה להתרחש. באמ"ן שוררת הנחה כי חמאס מורתע; זה שונה מאוד מהשב"כ.
הערת ביניים: אנשי ראש הממשלה מנסים בעקביות להכתים את השב"כ בהקשר למחדל 7 באוקטובר, ואין ספק שיש לשירות הביטחון אחריות עליונה. אך שב"כ לא טען שחמאס מורתע, אלא שהוא פועל לפי שיקול אופורטוניסטי; ובמילים אחרות, שאינו חושש מתגובה ישראלית, אלא מחפש הזדמנות. אמ"ן הוא שאמר שחמאס מורתע. ארגונית, שב"כ הוא הגורם הלחוץ, המוטרד, במערכת כולה. הוא ארגון סיכולי במהותו, שחושש מהפיגוע הבא; זה אחד ההסברים לכך שמי שמקפיץ את המערכת בליל 6 באוקטובר הם אנשי שב"כ. שוב, הדברים האלה לא נכתבים כדי לגונן על שב"כ. הכישלון שלו מוחלט, אך לא נובע משאננות כמו באמ"ן.
מהי שאננות? קחו דוגמה מקציני מודיעין בדרום. הם הקימו קבוצת ווטסאפ שנקראה "הטרלולים של שב"כ" או משהו דומה לזה. לשם גם זרמו דיונים בעניין הסימים שנדלקו באותו לילה מר ונמהר. זו הייתה הגישה: הטרלולים של שב"כ. לא היה גבול להיבריס.
שיחה מתוחה בפיקוד /
סיפור שלישי: הידיעות שהתעלמו מהן על כוונת חמאס לבצע פשיטה רחבה למדינת ישראל. במהלך קיץ 2023, מתקיים דין ודברים מתמשך עם הנגדת ו' שמתעקשת – אל מול קצין המודיעין של האוגדה ואחרים – כי חמאס בעל יכולת מבצעית לבצע את ההתקפה, וכי לא תהיה עוד התרעה. אלה דברים חמורים מאוד. 8200, שהייתה צריכה להקים צוות עבודה מודיעיני בראשות קב"ר כדי לבחון את הסוגיה, לוודא או להפריך את האפשרות של פלישה מיידית למדינת ישראל, לא עשתה שום דבר קרוב לכך. נאמנה לתפיסה שהנחיל בה מפקד היחידה יוסי שריאל, שהתפטר בינתיים, היא שימשה יותר כזרוע מפיצה ומעצימה של מידע, מאשר יצרנית מודיעין צרוף. לנגדת הרלוונטית יש ניסיון רב, ואין ספק שהיא הוכיחה את עצמה בפרשה הזו באופן שייזכר בתולדות המודיעין; אך השאלה הגדולה היא איפה היו קציני המודיעין של יחידה מפוארת, שתכליתה הייתה אמורה להיות, בראש ובראשונה, להזהיר ממלחמה.
בשלב הזה, הכל נמצא אך ורק בידי האוגדה והפיקוד. בעקבות המסמך שהשווה בין אימוני הנוח'בה לחומת יריחו, ובעקבות המחאות של ו', וגם הערות ראש אמ"ן חליוה, שחומת יריחו הוצגה בפניו פעמיים, מודיעין האוגדה מייצר עוד מסמך במהלך הקיץ והסתיו של 2023. המסמך הזה כבר מופץ מחוץ לאוגדת עזה; זהו "סיכום חשיבה" על האפשרות של פשיטת חמאס ב-20 נקודות אל תוך מדינת ישראל. פירטתי על אודותיו בפרסום אחר, בעמודים אלה, לפני מספר חודשים. הוא נשלח ברחבי צה"ל, כולל ללשכת הרמטכ"ל, עשרה ימים בדיוק לפני הטבח הנורא ביותר בתולדות ישראל. זה היה כבר מאוחר מדי. הרמטכ"ל הלוי לא קיבל אותו מעולם, חומת יריחו לא הוצגה בפניו.
האוגדה היא חוליה מרכזית בסיפור הזה. בניגוד לדרך שבה הנושא הוצג בתקשורת לעיתים, חומת יריחו איננה תוצר של 8200. הידיעה שעליה התבססה הגיעה מפעילות של 8200, אך בצה"ל מי שאחראי על היערכות ועיבוד מודיעיני לאפשרות של חדירה או פשיטה הן האוגדות עצמן; הידיעה עברה, גולמית מאוד, רחוקה מהתוצר הסופי, לקצין המודיעין דאז של אוגדת עזה. מי שמדמיין לעצמו כאילו צה"ל הצליח להשיג לעצמו קובץ PDF ובו כותרת גדולה – "תוכנית הפשיטה לישראל", לא מבין עד כמה נדרשה מלאכה מפרכת לחבר בין הנקודות, כדי ליצור את התמונה הגדולה. ההתנגדות בצה"ל למסקנות – כאילו ייתכן שיש בכלל תוכנית אופרטיבית כזו בחמאס – הייתה מיידית, אינטואיטיבית. גורמים מעורים אומרים כי כאשר חומת יריחו הוצגה לקצין המודיעין של פיקוד הדרום השיחה הייתה מתוחה מאוד. טענתו המרכזית הייתה שאפשרות הפשיטה ההמונית לישראל בידי חמאס היא תרחיש לא סביר באופן קיצוני. שאם חמאס יבצע פעולות מסוימות, הן יצוצו מיד על הרדאר המודיעיני הישראלי בשל יכולות מסוימות, סודיות. לגרסת חלק מהנוכחים הוא הרים את קולו ממש, וצעק. גרסתו שלו, לפי גורמים בצה"ל, איננה מכחישה שהשמיע ביקורת, אך מקפידה לציין שהדיון התרחש בצורה מקצועית וללא צעקות. הקצין, ל', פרש במהלך המלחמה מתפקידו לאחר שהתברר כי ניהל יחסים עם קצינה הכפופה לו.
זו לא פעם ראשונה שצה"ל משיג ידיעה כללית על כוונה של חמאס לפתוח בפשיטה נרחבת, במלחמה ממש. עוד סיפור: ידיעות גולמיות על מתווה חמאסי לפלישה רחבה לישראל, שכונתה משום מה שוב ושוב "פשיטה", החלו מתקבלות במערכת הביטחון מאז 2016. אלה לא פוענחו, לא הועברו לרמת השטח – אל האוגדה – ובעצם לא נעשה איתן כמעט דבר. הן התקבלו לא רק ב-8200, אלא בכמה יחידות של צה"ל.
הצעדים שלא בוצעו /
סיפור רביעי: חטיבת המבצעים במטכ"ל מורה להיערך למלחמה על בסיס חומת יריחו. התאריך: יולי 2022.
לאחרונה קראתי מסמך קריטי לוועדת החקירה הממלכתית, זו שראש הממשלה מסרב להקים. זהו סיכום ישיבה של ראש חטיבת המבצעים דאז, תא"ל ירון פינקלמן, היום אלוף פיקוד הדרום. התאריך: 27 ביולי 2022. הכותרת: "העמקה מודיעינית 'חומת יריחו' – סיכום רח"ט מבצעים". חטיבת המבצעים אחראית, בין היתר, להיערכות והכנת תוכניות אופרטיביות למלחמה, כמו גם הפעלת כוח ותיאום. המטרה של הדיון לפי המסמך – מענה אופרטיבי לחומת יריחו.
מילת המפתח היא "אופרטיבי". מתברר שחומת יריחו איננה תרגיל אינטלקטואלי. שהיא מגיעה לרמה מטכ"לית ואופרטיבית. הנה הסיכום של פינקלמן. הוא קובע, וזה ציטוט, כי "בבסיסה, תוכנית חומת יריחו מסמלת מעבר למאמץ התקפי רחב היקף בשטח ישראל, כחלק מהפקת הלקחים בחמאס מאירועים קודמים". הוא אומר שאם הרעיונות האלה ימומשו ולו באופן חלקי, יש "פוטנציאל נזק משמעותי". זה באמת דבר מדהים. ראש חטיבת מבצעים נותן משקל ראוי לתוכנית ומבין כי חמאס מבצע שינוי אסטרטגי. צריך לומר כי זו איננה קביעה בתחום סמכותו; היא עוסקת בכוונות האויב. זה משפט שראש אמ"ן היה צריך לומר – ולדחוף דרך המערכת.
באורח מבריק, פינקלמן מנתח היטב כי "בהיעדר אלמנט ההפתעה, תוחלת ההצלחה של התוכנית נמוכה מאוד". ואיך תהיה הפתעה כזו? בשני מצבים, הוא קובע. אם חמאס יקדם היערכות ויציאה למתקפה בחסות תרגיל, "בדומה למלחמת יום הכיפורים" (זה נכתב במפורש!), או במקרה של פרשנות שגויה למעשי ישראל. הוא מונה צעדים לביצוע – "להיערך לתוכנית כתרחיש אפשרי במסגרת לחימה", ולבדוק מול פקודות לעת חירום, כדי לבחון אם יש מענה נדרש. בפרט, מציין פינקלמן, צריך לבחון איך להתמודד עם אירוע של פשיטה המונית לישראל "בתרחיש של לחימה בשתי זירות במקביל". מהרגע הזה המסמך פרקטי מאוד. צריך לבנות דרכי פעולה אפשריות למימוש חומת יריחו, ולגבש מענה אוגדתי, פיקודי ומטכ"לי. מי אחראי? מחלקת המבצעים, פיקוד הדרום, אוגדה 143. לשפר תשתיות מבצעיות "תחת ההנחה שניתקל במתווי פשיטה סימולטניים בתווך העילי (דהיינו פלישה קרקעית) והימי". שוב, מוטלת אחריות. ולבסוף – לערוך דיון נוסף ובו "יוצג באופן סדור מענה מבצעי כולל לתוכנית" חומת יריחו. עד כמה שידיעתי משגת, דיון כזה לא התרחש. אגב, כאשר פינקלמן הגיע לפיקוד הדרום, קצין המודיעין או האלוף היוצא טולדנו לא אמרו לו דבר על חומת יריחו.
המסמך והדיון הללו מעלים שאלות אין-ספור. בסוף 2022 פינקלמן עוזב את התפקיד, יוצא ללימודים בחו"ל וחוזר לתפקיד מפקד פיקוד הדרום. באורח ברור, הוא מבין את האיום המדובר. האם מחליפו דאז, ראש אמ"ן הטרי שלומי בינדר, עשה משהו עם כל זה? כאשר הוא נכנס לתפקידו "חומת יריחו לא הוצגה לו כלל. איך ייתכן שפיקוד הדרום לא עסק בתוכנית הזו? איך פינקלמן לא דחף את הנושא כאשר הגיע לפיקוד הדרום, אם הכיר אותו כה טוב?
התשובות קשות. ייתכן שצה"ל כשל בגלל אימוץ גישה מודיעינית חד-צדדית, אטומה. אבל זו מחמאה יחסית. ייתכן שמהות הכישלון נעוצה דווקא בבלגן ארגוני, סרבול מודיעיני, בעיות ניהוליות, ניוון ואיטיות בהבנת איומים חדשים. כדי להסיר ספק: האחריות העליונה לכך שחומת יריחו לא שימשה את צה"ל למניעה וסיכול המתקפה נחה על אמ"ן. אך הסיפור, כפי שראינו, רחב ומדכא בהרבה.
מדובר צהל נמסר: "צה״ל ממוקד כולו כעת בלחימה העצימה בכל הגזרות והשגת מטרות המלחמה ובמקביל ממשיך ומתקדם בתהליך תחקור אירועי 7.10. לכשיסוכם, יוצגו הממצאים בשקיפות לציבור". ¿
