במשך שנה שלמה אזרחי ואזרחיות ישראל מתמודדים עם השלכות המלחמה, אירועי הטבח, האזעקות הרבות שמושמעות בעקבות ירי מכמה מוקדים, הידיעה על מאות הנופלים בשדה הקרב והפחד מהעתיד עוד לבוא. החוויות האלו נצרבות ומשפיעות על חיי היום-יום, ומצבם הנפשי של רבים הידרדר.
נתוני נט"ל, עמותה המעניקה סיוע נפשי לנפגעי טראומה על רקע טרור ולחימה – מדברים בעד עצמם. במהלך השנה החולפת התקבלו מעל 57,000 שיחות בקווי הסיוע של נט"ל מתחילת המלחמה – הפועלים 24/7, ומעניקים סיוע ותמיכה נפשית לאזרחים נפגעי טראומה ממלחמה וטרור. בהשוואה לשנת תשפ"ג, שאז התקבלו 37,700 שיחות, חלה עלייה של 150%. נחדד שגם בשנה הזו, עוד לפני 7 באוקטובר, התרחשו מספר רב של פיגועים – ולמעשה שיא של פיגועים מאז 2005.
שיא הפניות לקווי הסיוע נרשם במתקפה האיראנית האחרונה, אז חלה עלייה של 480% בפניות לנט"ל בהשוואה ליום ממוצע באותו שבוע. עוד עולה מנתוני נט"ל כי ישנה עלייה רבה בשיחות בשעות הלילה ובפניות אובדניות.
מ-100 מטפלים ל-400
אחד הפונים הוא ג', בן 28 שגויס למילואים ב-7 באוקטובר ולחם בעוטף ובפאתי חאן-יונס. הוא שוחרר בתחילת פברואר לאחר חודשי לחימה קשים, ובין היתר אחרי שחברו הטוב נפצע. הוא פנה לנט"ל לאחר שהרגיש שהוא צריך כלים להתמודד עם מועקה נפשית גדולה ודכדוך תמידי שלא עובר.
ג', שהיה אדם חברתי וחברותי מאוד, התחיל להסתגר בחדר. הוא החל להתעורר בלילה לפעמים מזיע, אבל לא זוכר חלומות. מספר שלמעשה היה חשוף לפינוי והובלה של גופות ופצועים, גם מהשטח וגם מהיישובים בשבועות הראשונים. המראות הגרפיים החלו להציף אותו – ונט"ל סייעו לו בהגעה לטיפול.
מעבר לקווי הסיוע, נט"ל מפעילה את היחידה הקלינית, שם נרשמה עלייה של פי שמונה מטופלים בקליניקות המקבלים טיפול נפשי ברחבי הארץ – לפני המלחמה היו כ-300 מטופלים, היום 2,400 מדי שבוע. כמו כן, ישנה עלייה של פי ארבעה במספר אנשי הטיפול ביחידה הקלינית ועלייה של 380% בשעות טיפול. לפני המלחמה היו 100 אנשי טיפול, היום המספר עומד על 400.
53% מהמטופלים היום ביחידה הקלינית הם מילואימניקים, 13% שורדי ושורדות מסיבת הנובה, 12% מפונים ומפונות מהעוטף והצפון, 9% פונים בשל טראומת עבר, 12% סובלים מחרדה כללית ו-1% הם בני משפחות החטופים.
סיבת הפנייה העיקרית לטיפול בנט"ל השנה הייתה התמודדות עם סימפטומים פוסט-טראומטיים, בעיקר עוררות יתר וחודרנות בעוצמות שונות, לנוכח טריגרים הקשורים למלחמה. בנוסף, כרבע מן המילואימניקים שפנו לטיפול בנט"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל ביקשו "לוודא שאני בסדר", ו"למנוע אפשרות להתפתחות של טראומה בעתיד" – מה שמעיד על מודעות הולכת וגדלה בשנים האחרונות להשלכות הלחימה על הנפש.
טווח הגילים של המילואימניקים אשר פנו לנט"ל נרחב, כשהגיל הממוצע הוא 28. 74% מהפונים הם גברים, 18% בזוגיות, חלקם מתגוררים ביישובים אשר מצויים עדיין תחת לחימה וחוזרים למגורים זמניים כמפונים.
ריבוי אובדנים, ריבוי טראומות
עוד מצביעים בנט"ל על מגמות בולטות במלחמה הנוכחית. מגמות של ריבוי טראומות – אלו כוללות טראומת לחימה, טראומת שבי, טראומת עקירה, פגיעה מינית, פציעה מוסרית ועוד. רבים נחשפו ישירות לכמה מסוגי הטראומה והאובדן הללו ולאחר מכן, באופן עקיף, גם לשחזורם החוזר ונשנה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות.
עוד מדובר על ריבוי אובדנים – מתייחס הן למספר ההרוגים, פעמים רבות בני משפחה אחת, והן לסוגי האובדן הכולל התייחסות רחבה לאובדן, לא רק במקרה של מוות של אנשים קרובים אלא גם מצבים של אובדן עמום, אובדן של רכוש, בית, קהילה ונוף, בייחוד בקרב המפונים.
תופעה נוספת היא מטפלים שחווים טראומה דרך המטופלים שלהם או לצידם – באופן החושף את המטפלים לטראומה גם ישירות וגם באופן עקיף. בנוסף, המצב של החטופים המוחזקים זה שנה בשבי יצר מצב של טראומה מתמשכת ואבל מושהה בקרב חלק מהמטופלים.
מרגישים אשמים
אירית אלוני, מנהלת היחידה הקלינית בנט"ל: "ישנן כמה תמות שהן דומיננטיות מאוד – החשיפה למראות קשים מאוד ולרוע גולמי עמידה לטיפולים רבים, בכלל זה טיפולים תרופתיים. על אלו צריך להוסיף גם מראות משדה הקרב, לעיתים של האויב או אוכלוסיות אזרחיות בעזה. גם כשיוצאים עם אמונה מלאה בצורך במלחמה, למראות הללו יש פוטנציאל לפצוע את הנפש. בנוסף, היקף הפגיעה כולל הן את הפרט והן מעגלים סביבו – משפחה, קהילה, מדינה. עניין נוסף שהוא דומיננטי מאוד במלחמה הזו הוא חוויה של אשמה והפקרה. אשמת ניצולים כמובן, אשמה על אופן התפקוד בקרב, אשמה על קשיי תפקוד בבית עם החזרה מן המלחמה ועוד".
אלוני מציינת כי "נמשכת גם תחושת הסכנה, כשמאות אלפים עדיין מפונים, חטופים לא חזרו למשפחותיהם וחיילים נלחמים מדי יום. אנחנו לא עובדים עם זיכרונות עבר אלא עם התמודדות ממשית, נמשכת ועכשווית עם סכנות וקשיים יום-יומיים".
אחד הנתונים העולים באחרונה הוא שרוב מוחלט של חיילים שסבלו מתופעות דחק חזרו להילחם אחרי שעברו טיפול נפשי ראשוני. לדבריה של אלוני, “עבור רבים מן המטופלים שלנו השירות מעניק משמעות של סולידאריות, של מחוייבות חברתית, וגם תחושה של מסוגלות ושליטה. לעיתים סבב מילואים שני מאפשר לערוך תיקון לחוויה של סבב מילואים ראשון בהיבט של תפיסת התפקוד האישי או אף סגירת סוגיות פתוחות עם חברים מן הצוות והיחידה”.
אירית אלוני, מנהלת היחידה הקלינית בנט”ל: “למראות משדה הקרב יש פוטנציאל לפצוע, גם כשיוצאים לקרב עם אמונה מלאה בצורך במלחמה”
