קשה להתווכח איתי, מכיוון שאני מצוידת בנתונים ובטיעונים ובלהט קרב של יחידת קומנדו עילית שיכולים לחדור לכל קרקע ויכוחית. כדי להצטיין במלאכת הצדקנות של כת הטבעונות, יש לי אמל"ח נגד כל סוגה. יש לי מענה מוסרי (זכויות בעלי חיים, תודעת סבל), מענה בריאותי (לא חסר כלום) ומענה אקולוגי (התפרצות מגפות, החרפת משבר האקלים). אבל מאז 7 באוקטובר אני מחרישה. סתמתי. אין למי להשמיע. ובצדק.
אני לא מתנפלת יותר על שפים ומשפיעני רשת קרניבורים המשוויצים בבשר, על אוהבי חיות מחמד העיוורים לחמידותו של עגל, או על נרקיסיסטים שבטוחים שיש להם קיבה עם צרכים מיוחדים. הטבעונות הפכה מהדת הרשמית שלי לדת סודית. כמו האנוסים בספרד, אני צמה משניצלים בסתר ומדליקה פירות שבת מאחורי פרגוד. מאידאולוגיה רועשת הפכה הטבעונות למעשה נחמה פרטי.
את הטיעונים השארתי, הם אותם טיעונים, רק שעכשיו אני מפנה אותם נגד ממשלת החורבן: לא מוסרי, לא בריא, לא הגיוני. שיטות פעולה: אלימות, מנגנוני הדחקה, חוסר אמפתיה לחלש, נרקיסיזם, אני ואפסי עוד ושימות העולם.
אני חושבת על כך שלמעט כמה הישגים ברורים – עצירת החקיקה, ליל גלנט – אין לי מושג אם הגרגיר הקפלניסטי שהוא אני תרם לעליית המציאות על פסים קצת יותר שפויים. אין לי מושג אם המאבק האזרחי להחלפת השלטון, להשבת החטופים, להתעקשות על אופייה הדמוקרטי של המדינה, אכן תורמים להחלפת השלטון, להשבת החטופים ולהתעקשות על אופייה הדמוקרטי של המדינה. באופן מדהים למדי יש מצב שלא. יש מצב שכל המאמץ הזה הוא גול עצמי המשרת את השלטון ושכל ההפגנות כולן לא משתוות לפעולה צבאית מוצלחת אחת הנזקפת לזכות (במקום למרות) המנהיג העליון. וכך, מול הישגי המחנה הליברלי הנסוג, המובס, המצטמק והולך, אני נשענת ביתר שאת על הטבעונות.
זאת תחושת נחמה אדירה לדעת שבכל יום אני בכל זאת מצילה נפש, גם אם היא קטנטנה וטיפשית כגודל אפרוח צהוב.
הטבעונות הפכה מהדת הרשמית שלי לדת סודית. אני צמה משניצלים בסתר ומדליקה פירות שבת מאחורי פרגוד. מאידאולוגיה רועשת הפכה הטבעונות למעשה נחמה פרטי
