דחוף לראות
"אלון, אח שלי גיבור" (יס+). טקס משפחות החטופים ונאומו שהסתיים ב"קומו! עם ישראל חי", הוליד את יונתן שמריז כמנהיג לאומי פוטנציאלי. הסרט התיעודי הקצר שבו ליווה אותו הבמאי עמרי קורן מאז אוקטובר, כפרויקט גמר ב"סם שפיגל", משרטט את הטרגדיה המשפחתית שבמרכזה הבשורה על מותו של אחיו החטוף, אלון, מאש כוחותינו – הנקודה שבה יונתן נשבר – ומשם יציאתו למאבק הגדול יותר, על נשמתה של ישראל. מבוא לשמריז.
טוב, בסדר
"אלי וונג: רווקה" (נטפליקס). אחרי Beef הקומית-מג'וננת חוזרת אלי וונג לסטנדאפ וצוללת לחייה החדשים כגרושה לא לוהטת שעדיין נאלצת להתמודד עם הגרוע מכל: גברים. שצריך לתקשר איתם ("לתקשר? זה קטע של אנשים נשואים. נראה לכם שהתגרשתי מגבר אחד כדי לתקשר דברים ברורים מאליהם לגבר אחר?"). פרובוקטיבית במידה, מצחיקה לרוב, חכמה לעיתים, ובעיקר: יש לכם משהו דחוף יותר לראות?
צפיית שנאה
la Masion (אפל+). סוף-סוף דרמת אופנה שמסוגלת להחזיק עניין, המגוללת את סיפורו של בית האופנה הפרזיאי הבדיוני "לאדו" (מעין מקבילה של "שאנל") הנלחם מול המתחרים האימתניים "רובל" (מעין מקבילה של LVMH), כשבראשו מעצב ראשי שנכשל באמירה גזענית, מעצבת חדשה שהיא בתה של המאהבת לשעבר שלו, וכל מה שעוד צריך כדי לשאול את עצמך למה אני לעזאזל ממשיך/ה לצפות בזה, ואז להמשיך לצפות.
נוסטלגיה
"אבודים" (Lost) (נטפליקס). סדרת הדרמה-מד"ב, שב-2004-2005 הייתה הדבר הכי גדול בטלוויזיה, על התרסקות מטוס שניצוליו נאלצים להתמודד עם הישרדות באי מסתורי ורדוף תופעות, צצה בנטפליקס עם האפשרות שלא הייתה שם בזמן אמיתי, לגמוע בבינג'. רק קחו בחשבון שכעבור שלוש עונות הסדרה מתרסקת בעצמה אל הלא נודע, ואז נמשכת עוד שלוש עונות. לא בטוח שנוכל לשרוד את זה שוב.
