באחד הראיונות המעטים שהעניקה לכבוד אלבומה החדש, נשאלה נגה ארז על ידי המגזין '1883' על האמנים והאמניות שהיא חולמת לשתף איתם פעולה. מהתשובה נדמה שהיא יכולה להמשיך לפנטז: ביורק, דיימון אלברן ו-.M.I.A לא ממש העבירו את השנה האחרונה בחיפוש אחר קולות מקוריים ושפויים מישראל. האמת? הפסד שלהם ושל כל מי שבשם התיעוב לישראל מחמיץ את ארז ואת האלבום המוצלח שלה, The Vandalist, שבו היא ושותפה ליצירה ולחיים אורי רוסו פשוט עושים את מה שעשו קודם, רק טוב ומלוטש יותר. בינתיים, נחמד לפחות לראות שרובי ויליאמס לא דופק חשבון. למצוא אותו ברשימת הקרדיטים באלבום (עם השיר Danny), לצד שירים טובים מאוד עם רביד פלוטניק (+A) ועדן בן זקן (Godmother), זה חתיכת קטע.
ועם זאת, קשה שלא להצטער בשביל ארז, שזאת כבר הפעם השנייה שהמרוץ הבינלאומי שלה משתבש עקב אירועים שמתחוללים הרחק מעל לראשה: קודם הקורונה ועכשיו הבידוד התרבותי של ישראל. עם כל הכבוד להופעות השקה ספורות בגרמניה ובפריז ולחימום של פינק בחודש הבא בארה"ב, הפוטנציאל של ארז ושל The Vandalist גדול הרבה יותר וקל לראות איך סביבה פחות עוינת הייתה עוזרת למימוש. מצד שני, ארז היא לא האבטיפוס המוכר של האמן הישראלי, זה שמסתער על חו"ל עם חזה נפוח ונוטה לחזור עם הזנב בין הרגליים: היא רצה למרחקים ארוכים ואת מה שיש לה להציע לא מוצאים בכל פינה באינטרנט. אולי, בסוף, זאת ביורק שתנסה להשיג אותה ולא להפך.
