נוהגים לתת לכריסטופר נולאן את הקרדיט על טרילוגיית 'האביר האפל' הנפלאה שלו – ובצדק – אבל האמת שלפניו צריך לתת את הכבוד לגוף הרבה יותר מושמץ, הפכפך ואלים: המעריצים. אי אז ב-1997, כשיצא 'באטמן ורובין' הצ'יזי עם קלוני, קהל המעריצים אותת שנמאס לו שהוא לא נלקח ברצינות ושקומיקס נתפס כז'אנר שנועד רק למכור צעצועים, ובראשית עידן האינטרנט הם אירגנו חרמות שהבהירו שזה לא הכיוון. אולפני 'וורנר' נבהלו והפקידו את המשימה לטרילוגיה חדשה ורצינית בידי הגאון הבריטי, שרקח החל מ-2005 ב'באטמן מתחיל' משהו שונה לגמרי והצעיד את כל הז'אנר קדימה. לפתע סרטי גיבורי-על היו מקום שבו יוצרים יכולים לעשות ניסויים, להשתמש בדמויות מוכרות מתרבות הפופ כדי להגיד משהו על טבע האדם, להביא שחקני איי-ליסט וגם לחלום על אוסקר.
עברו 27 שנה ושוב הקהל מורד - ב'ג'וקר 2' שמתרסק קופתית, אבל הפעם כי הוא אפל מדי, מקורי מדי ולוקח טייק עצוב מדי על הדמויות. וגם כי הוא מיוזיקל, משהו שאיש לא ביקש. נכון שאף אחד לא ביקש גם את הסרט הראשון של הבמאי טוד פיליפס, שבו חואקין פיניקס הציג ג'וקר חולה נפש דיכאוני, ואז הכניס יותר ממיליארד דולר בקופות, אבל עכשיו נדמה שהמטוטלת נעה לצד השני, והקהל דורש שלא יטרילו אותו עם כל מיני אקספרימנטים.
האולפנים לא השתנו: בגלל שהם מתעניינים רק בכסף, והלשונות הרעות ב'וורנר' כבר מלכלכות איך לעזאזל ניתן כל כך הרבה חופש יצירתי (אבוי!) לבמאי עם חזון, הם ידאגו שהאתחול הבא יגיע לידי במאי גנרי בהרבה מפיליפס (שמסתגר בחווה שלו ולפי דיווחים שקע בדיכאון). לכן השאלה כרגע היא לא מה קרה להוליווד, אלא מה קרה לקהל. אם תיקחו גם את כמויות השטנה שמקבל 'מגלופוליס' של קופולה – סרט מטורלל ברמות, ניסיוני בדם ובלתי ניתן לצפייה עבור רבים – תבינו איך הגענו עד הלום: בחסות 'מארוול' מחד וסרטים נוחים להירדמות מול הטלוויזיה ב'נטפליקס' מאידך, הורגלנו לבינוניות בקולנוע ופיתחנו חוסר סבלנות לכל מה ששונה. שום טרנטינו או נולאן חדשים לא יצמחו בהוליווד אם הקהל ישים פעמיו רק לסרטים בטוחים, ויחרים את המעטים שמנסים לעשות משהו אחר.
