בין רעשי המלחמה, בין אזעקה ליירוט, להקת עגורים ראשונה הגיעה אתמול לפנות בוקר לאגמון החולה באיחור של כמה שבועות. עינבר שלומית רובין, מנהלת השטח באגמון החולה מטעם קק"ל, הייתה כבר מודאגת: "הם הגיעו ממש מאוחר השנה. בדרך כלל יש מאות אם לא אלפי עגורים בשלב זה, והפעם כלום. אתמול היו 60 עגורים ואני מקווה שבהמשך יגיעו עוד. מלחמה היא לא מרחב בטוח וטוב לבני אדם ובטח שלא לטבע שלנו, לבעלי חיים ולציפורים. אולי עדיף בכלל שהעגורים לא יהיו פה עכשיו וימשיכו הלאה בלי לעצור או להישאר לחורף. אולי גם אני לא צריכה להישאר פה, אבל זה הבית שלי ואין לי לאן ללכת – אז אני בוחרת להישאר".
בכל שנה כ-50 אלף עגורים נשארים באגמון ומביאים בעקבותיהם מאות אלפי מבקרים ותיירים, אלא שמרכז המבקרים נותר שומם יותר משנה: "בשנה שעברה, עם תחילת המלחמה, העגורים נשארו כאן למרות הבומים והירי, אבל עכשיו אנחנו במציאות אחרת. אני רוצה שהם יהיו במקום שהכי בטוח להם וסומכת עליהם שהם יעשו את מה שטוב בשבילם", מוסיפה רובין. "אני מאמינה שמי שלא יישארו השנה יחזרו בשנה הבאה לבית שלהם כאן ויגיעו למציאות אחרת, ביחד עם החטופים, המפונים והמטיילים. אני כל כך מקווה שכולנו נחזור אז לחיים חדשים, לא לחיים שהיו לפני 7 באוקטובר".
