"לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה", כתבה כה נכון רחל שפירא, הלחינה כה מרגש נורית הירש ושרה כה יפה אילנית. בשנה הקשה הזאת, שמסרבת להסתיים, נשאבתי אל השיר הזה שוב ושוב. לפעמים מילים של שיר אהוב הן הנחמה היחידה.
ואף על פי כן, אני מבקש לחלוק על סדר העדיפויות: לא לנחמה אנחנו זקוקים עכשיו, אלא לתיקון. ההתכרבלות בנחמה עלולה ליצור הסחת דעת; גרוע מזה, השלמה עם מציאות שאסור להשלים איתה. זמנה של הנחמה יגיע, לאחר התיקון. אם לא יהיה תיקון, גם נחמה לא תהיה, גם לא חצי נחמה.
ב-7 באוקטובר הלכתי לטקס הזיכרון האלטרנטיבי בפארק הירקון. אמיר דדון פתח ב"שיר הרעות". הוא בכה, והמשפחות בכו, ואני בכיתי, וכך משיר לשיר, מעדות לעדות, מתפילה לתפילה. כל אחד לחוד ואיכשהו, כולם יחד, משפחה אחת. זה היה עצוב וכואב ויפה ומתוק, עד שבאו הדס קלדרון ויונתן שמריז והזכירו לכולם שמדובר לא רק באבל על מה שאבד אלא במאבק על מה שזועק לתיקון, מאבק קיומי.
"זה היה יום בלי צבא ובלי מדינה", אמר שמריז, שאחיו אלון נחטף בידי מחבלי חמאס ונהרג בטעות בידי כוחותינו. "קוראים לזה הפקרה. אין ועדת חקירה ממלכתית; אין דוגמה אישית; אין חזון; אין מנהיגות; אין קבלת אחריות".
הוא המשיך בדברי נחמה: "אני מאמין שמתוך ההריסות והחורבן, מתוך התופת, קם כאן דור חדש, דור שישקם את ההריסות ויבנה כאן מדינה טובה יותר, ערכית יותר, מדינה שנשענת על ערבות הדדית, מדינה שנהיה גאים לגדל בה את ילדינו".
אני מקווה שהאופטימיות שלו מוצדקת: שנת המלחמה הראשונה הוכיחה שהבסיס טוב וחזק. מול אסון מתגייס רוב החברה הישראלית, נלחם, מלכד שורות. אבל תיקון לא היה בשנה הזאת. להפך, הייתה התחפרות והתבצרות בקיים. החטאים שהביאו אותנו אל אסון 7 באוקטובר נותרו בעינם. בכל מה שנוגע לתיקון, שנת המלחמה הראשונה הייתה שנה מבוזבזת.
רשימת הדברים שדורשים תיקון ארוכה וכבדה. הרבה השתבש כאן לאורך השנים; הרבה התעוות והושחת. התיקון הפוליטי הוא רק ההתחלה: הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק. מה שנדרש הוא מקצה שיפורים לכל מרכיב בחיים בישראל, תהליך של בירור, התמודדות ושינוי שיימשך שנים. דבר אחד בטוח: תהליך כזה לא יכול להתרחש תחת שלטונו של הממסד הפוליטי הנוכחי.
ההשתקעות בעצב היא מותרות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא כמדינה, לא כחברה. שלמה ארצי חתם את טקס הזיכרון בשיר שכתב אבי קורן: "את הגשם תן רק בעיתו/ ובאביב פזר לנו פרחים/ ותן שיחזור שוב אל ביתו/ יותר מזה אנחנו לא צריכים".
צר לי, אבל כבר לא די בכך. לא עכשיו, לא אנחנו.
התיקון הפוליטי הוא רק ההתחלה. מה שנדרש הוא מקצה שיפורים לכל מרכיב בחיים בישראל, תהליך של בירור, התמודדות ושינוי שיימשך שנים
