"זה לא אנושי שסבא קובר את נכדו", כך אמר בכאב אברהם תמרי (81), סבו של עומרי תמרי ז"ל. הוא תיאר את הקשר של המשפחה לשכול: "אבי, יעקב צבי, נהרג במלחמת השחרור בירושלים כשהייתי ילד בן חמש. אחי הגדול שמואל נהרג בשנת 1968 בתקופת המרדפים בבקעה. בלילה הקשה התקשרו לבשר על נפילתו של עומרי".
עומרי, שהיה בשנת שירות בקיבוץ, טיפל בבעלי החיים ועבד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, גויס באמצע השנה לשירות קרבי בגולני. הוא היה נחוש ומלא גאווה על שירותו הצבאי. "הוא הכין את עצמו היטב לצבא ורצה לתרום כמה שיותר", סיפר אברהם. "הוא היה בכושר ונתן את המיטב שיכול היה לתת. הוא היה גאה בשירות הקרבי גולני", הוסיף. "שמענו על הנפילה בבנימינה וחשבנו שאולי מדובר בבסיס אחר, עד שהתקשרו כעבור כמה שעות לספר על הנפילה של עומרי. הוא היה מתקשר לשאול לשלומי".
"דמות יוצאת דופן, מנהיג שקט, מופנם, חכם, אתלטי ובעל ערכים עמוקים", ספדו בקבוצת הכושר הקרבי שבה התאמן עומרי במשך שנתיים וחצי. "לאחר שעבר גיבושים רבים, התגייס לגולני מתוך תחושת שליחות עמוקה לארץ ולמדינה".
ידידיה עציון, מנהל בית הספר "קשת" במזכרת בתיה, סיפר: "קשה לתאר במילים את עומרי, נער ערכי שהצטיין בצורה יוצאת דופן בכל דבר שעשה". הלווייתו של עומרי התקיימה אתמול בבית העלמין במזכרת בתיה. עמיר בניון שר מעל הקבר הטרי את “עומד בשער”. “לאחרונה, על כל נופל בן גילך הסתכלתי במבט חטוף, וראיתי אותך אחר כך”, ספד האב אלעד.
