כאשר הדברים הללו יתפרסמו, ייתכן שישראל כבר תהיה בעיצומו של העימות עם איראן. שנה למלחמה, ואנחנו יוצאים משלב זרועות התמנון אל ראשו. שנה למלחמה, ואנחנו בימים של חשבון נפש. טעינו. אשמנו. חטאנו. עוד ועוד מסמכים נחשפים על תוכניות חמאס. ידענו. אבל עצמנו עיניים. הרצועה משגשגת. חמאס מורתע. הם לא רוצים לאבד הישגים. ועוד ועוד. על הרקע הזה פורסם ביום שישי האחרון ראיון של גיא אסיף עם תא"ל (מיל') איתי ברון, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן.
זה היה ראיון מרתק, אבל גם מטריד. משום שמילה אחת הייתה חסרה שם. אידיאולוגיה. אין צורך ב-8200. אין צורך בהאזנות סתר. אין צורך במרגלים. אפשר רק, ואך ורק, לקרוא מדי פעם את הדיווחים של "ממרי", המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, על האידיאולוגיה של חמאס. כבר קרוב לשני עשורים שראשי חמאס משמיעים הצהרות שהכותרת שלהן היא "אנטישמיות השמדתית". כלומר, לא רק דעות קדומות ואוויליות נגד יהודים, אלא הצהרות על השמדת ישראל, היהודים, ולפעמים גם נוצרים. כאשר כתבתי בעבר שמדובר באידיאולוגיה נאצית, זכיתי להערות על כך שזו התייחסות שמשמיע הימין הקיצוני. סליחה?! מה הקשר לימין או שמאל? או שיש הצהרות, חוזרות ונשנות, או שאין. הבעיה היא שיש. הטור הזה כבר הציג בעבר, שוב ושוב, את האינדוקטרינציה המסוכנת. כאשר מכניסים את מרכיב האידיאולוגיה אפשר להבין שהשיקולים הם לא רציונליים. חמאס לא מורתע, שגשוג לא מעניין אותו וגם לא מוות וחורבן. אבל איכשהו, יש חשש שגם אנשי מודיעין מתקשים ומסרבים לקרוא לילד בשמו, מחשש שיקטלגו אותם כאנשי ימין.
1 צפייה בגלריה
(טא־נהסי קואטס. ב־ CBS זה בסדר להיות אנטי־ישראלי, אבל זה פשע לחשוף את הגזענות של הסופר הזה | צילום: AP/Mary Altaffer)
גם מול איראן אנחנו עם אותה בעיה. המודיעין הישראלי יודע הרבה. וזה נהדר. אבל בדיוק כפי שהמודיעין התקשה לראות את האידיאולוגיה ההשמדתית של חמאס, הוא מתקשה להבין שזו בדיוק האידיאולוגיה של משטר האייתוללות. הזרם השיעי מצפה לשובו של "מהדי", המשיח השיעי, מוחמד בן חסן אל-מהדי. ח'ומייני הוסיף את המרכיב שרואה בהשמדת ישראל שלב חשוב. עם או בלי הסכם גרעין, האידיאולוגיה של השמדה לא משתנה. פה ושם אומרים מומחי ביטחון שלמרות הכל ואחרי הכל מדובר במשטר רציונלי. הרי הם, כנראה, המציאו את השחמט. ומשא ומתן הם יודעים לנהל. זה נכון ברמה הטקטית. האידיאולוגיה המשיחית שולטת ברמה האסטרטגית.
הקרב על האמת נזנח
הקשר בין השמאל הרדיקלי לג'יהאד לא התחיל היום. גם ג'ודית באטלר וגם ג'רמי קורבין התייחסו בחיבה לחמאס ולחיזבאללה. הם בכלל שמאל, קבעה באטלר. ונועם חומסקי עלה לרגל לנסראללה. עוד לפני כן, זה היה ח'ומייני שהושפע מהוגים אנטי-קולוניאליסטים, כמו פרנץ פאנון. זה לא הפריע לו להקים את אחד המשטרים המדכאים ביותר בעולם. זה מרתק, משום שפאנון היה אנטי-אנטישמי. הוא השווה בין יחס האירופאים ליהודים ליחס האירופאים לשחורים. הוא קיווה שהמאבק האנטי-קולוניאליסטי באלג'יריה יוביל לחברה חופשית ורב-תרבותית. בפועל, התנועה האנטי-קולוניאליסטית הפכה ליותר ויותר איסלאמיסטית ואנטישמית. הג'יהאד הסוני והשיעי, מלכתחילה, הוא גזעני ואנטישמי. הרי מחבלי חמאס, כמו מחבלי משמרות המהפכה באיראן, כמו הג'יהאדיסטים באשר הם, הם לא ה"משחררים". הם המדכאים. המטרה היא אימפריאליזם איסלאמי חובק עולם. ולכן, סביר יותר להניח שפאנון היה בצד של ישראל.
הקשר בין הג'יהאד המשיחי לשמאל הפרוגרסיבי קפץ מדרגה בשנה החולפת. איראן וקטאר בוחשות בקמפוסים. והקמפוסים, תוך כדי עיוות גמור של פאנון, מחזירים אהבה. הבעיה היא שקואליציית השנאה משפיעה על מקבלי החלטות. למשל, בתחום החשוב של חימושים. זה קורה גם בגלל שישראל הזניחה את הקרב על האמת. היה עיוורון מול האנטישמיות ההשמדתית. יש עיוורון גם מול האנטישמיות התעמולתית.
היה מצטרף לטבח
טא-נהסי קואטס, סופר ועיתונאי, נחשב לאחד האינטלקטואלים האפרו-אמריקאים המשפיעים ביותר בארה"ב של העידן הנוכחי. בתחילת החודש ראה אור ספרו, The Message, שחלק מרכזי בו עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, למרות שההבנה שלו בסכסוך שואפת לאפס. בימים האחרונים הוא עורר מהומה כפולה. בראיון ל-CBS נתקל קואטס בטוני דוקופיל ששאל אותו על זכות קיומה של ישראל. קואטס חזר על השקר שישראל היא מדינת אפרטהייד. דוקופיל זכה לגינוי על שחרג מכללי האתיקה של הרשת. מעניין שהכללים הללו מתאיידים כשמדובר בדיווחים ובראיונות שבהם העוינות לישראל מרקיעה שחקים. בעקבות הראיון יצאה הנחיה מהרשת: "אל תתייחסו לירושלים כאל חלק מישראל". נכון שלפחות לגבי מערב העיר אין מחלוקת בינלאומית, ונכון שארה"ב העבירה את השגרירות שלה לירושלים, ונכון שהקונגרס האמריקאי, על שתי מפלגותיו, ברוב מוחלט, החליט שירושלים היא בירת ישראל. מתברר שלערוץ האמריקאי יש מדיניות חוץ משל עצמו, שכולה צביעות. זה בסדר להיות אנטי-ישראלי. זה ממש פשע לחשוף את הדעות הגזעניות של קואטס, נגד זכות הקיום של מדינה אחת בעולם. המדינה היהודית.
קואטס לא עצר. הוא המשיך לראיון עם טרוור נואה, שידוע בדעותיו האנטי-ישראליות, ושם הבהיר ש"אם הייתי גדל בעזה, לא יודע אם היה לי כוח שלא להצטרף למתקפת 7 באוקטובר". רצח? אונס? יש לו הצדקה: "עזה היא בית כלא ענק ופתוח". זו טענה ישנה שמופיעה אלפי פעמים באין-ספור פרסומים. הראשון שהשמיע אותה לאחר 7 באוקטובר על הבמה היוקרתית של Foreign Policy הוא יהודי, פרופ' איאן לוסטיק מאוניברסיטת פנסילבניה, שטען ש"כל אחד יודע עד כמה ברוטלי יכול להיות מי שנמלט מהכלא".
טענת "הכלא הגדול בעולם" היא אחד השקרים המובילים של כל אלה שנמצאים במרחב שבין מביני חמאס ומצדיקי חמאס. הם חוזרים עליו שוב ושוב. רבים וטובים ענו לקואטס. דא עקא, שגם הפרו-ישראלים לא יודעים שמדובר בשקר. לא רק בגלל שלרצועה יש גבול גם עם מצרים. לא רק בגלל שקרוב ל-20 אלף עזתים הגיעו מדי יום לעבוד בישראל. לא רק בגלל שברצועת עזה החופים היו מלאים, המרכזים המסחריים היו עמוסים כל טוב, המסעדות הציעו ארוחות גורמה. ולא רק בגלל שכונות היוקרה שנבנו שם. לוסטיק וקואטס מוזמנים לצפות בכתבה של "אל-ג'זירה" או באחד הערוצים הטורקיים על החיים הטובים ברצועה. בית כלא? אפילו ערוצים עוינים לא קנו את השקר. בהתייחס למעבר של בני אדם, סחורות והברחות אדירות, גם של נשק, מעל ומתחת למעבר רפיח, לא היה סגר ולא כלא.
אבל גם אם נניח שהיה סגר, הוא לא היה בגלל ישראל. משום שחמאס קיבל עוד ועוד הצעות להסרת הסגר. הקוורטט הציע. האיחוד האירופי הציע. יאיר לפיד הציע. כל ההצעות התבססו על הנוסחה של "פירוז תמורת שיקום". ראשי חמאס, שוב ושוב, דחו את ההצעות. ישראל רצתה שיקום. חמאס העדיף טרור. מיליארדים הושקעו בתעשיית המוות. אבל השקר מנצח. וזה מחדל של ישראל. ¿
המודיעין הישראלי יודע הרבה, וזה נהדר. אבל כמו שהוא התקשה לראות את האידיאולוגיה ההשמדתית של חמאס, הוא מתקשה עכשיו עם טהרן. הרציונליות היא טקטית. ברמה האסטרטגית – המשיחיות שולטת
