"לנהוג בחיפה או בקריות בימים אלה, זה כמו לשחק בכיסאות מוזיקליים", מספרת אחת מהבדיחות שרצה בימים האחרונים בין תושבי העיר בניסיון להקל מעט על השגרה, "אתה כל הזמן מחפש איפה לעצור כשהמוזיקה תיעצר". אחת מהם, שכבר שינתה את נתיב הנסיעה הקבוע שלה לנוכח האזעקות, היא אפרת חורש. "יש החמרה בימים האלו וכולנו מרגישים את זה", היא מספרת. "הכול סובב סביב האזעקות והירי. אתה מחשב את הכניסה למקלחת ומחשב איפה אתה נוהג".
העלייה המשמעותית במספר האזעקות והטילים שנורים אל העיר מלבנון, מחזירה את תושבי חיפה אל חודש מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, אז ספגה העיר כ-300 טילים ורקטות, במהלך 34 ימי הלחימה, שבמהלכם 14 תושבים נהרגו, עשרות נפצעו ומאות בתים נפגעו.
כך למשל, עלו אתמול בני משפחתה של אפרת לבדם אל קבר האב, ד"ר צבי חורש ז"ל, ביום ה-30 לפטירתו. "התחלנו את היום עם אזעקה בשעה 7:00, ובשעה 9:00 עלינו אל הקבר. לא הודענו לאיש בגלל האזעקות והטילים. אין שם איפה להתחבא ולא רצינו לקחת אחריות על דבר כזה", מסבירה אפרת.
לאורך שעות היום, ניתן לראות תושבים ברחובות העיר ובאזורי החנויות והמסעדות, הגם שלא בכמויות של לפני המלחמה. עם זאת, בשעות אחר הצהריים אל תוך החשיכה, גם אזורים אלו מתרוקנים כמעט לחלוטין.
אחת מאלו שמשלמת את המחיר היא זיו גולדצוייג, בעליה של המסעדה הדרום אמריקאית צ'יוויטו בעיר התחתית בחיפה. העסק, שאותו מנהלת זיו עם הוריה, נפגע קשה במלחמה האחרונה, וייסגר בחודש נובמבר. "עצוב לנו נורא", אומרת גולדצוייג ל"ידיעות אחרונות". "עברנו תקופות קשות בשנים האחרונות עם הקורונה והמהפכה המשפטית וכל מה שהיא הביאה איתה, ועכשיו, עם המלחמה, העיר התחתית ריקה ואנשים לא מסתובבים ברחובות".
תומר מזמר, מוזיקאי, מעבד ומורה לפסנתר המתגורר בעיר, שותף גם הוא לתחושות. "האזעקות מלחיצות, אין ספק", הוא אומר. "זה טרור שאמור להטריד אותך ולשבש לך את החיים. הגענו למצב שלעיתים קרובות, אתה פשוט הולך לממ"ד ומחכה. הפחד מהלא צפוי, מהמעבר מאפס ל-100, זה הדבר שמלחיץ".
"המצב לא טוב, אבל החלטתי למרות הכול לא לשנות את סדר היום שלי", הוא מדגיש, "אבא שלי בן 92 ומתגורר בקריית-ים ואני כמעט כל יום נוסע אליו, למרות אי-הנעימות של להיות בדרכים. אתה נכנס כבר לסוג של שגרה עד האזעקה הבאה".
ההחמרה במצב הביטחוני שמרגישים תושבי חיפה מובילה חלק מהם לנסוע ולהתאוורר בחו"ל. משפחת גוכמן, עשתה זאת ונמצאת כעת בפראג. "כולנו הרגשנו את הצורך לצאת קצת מהארץ ולשנות אווירה", אומרת יולי גוכמן. "נפילת רסיסי הטיל בשכונת רמת הנשיא לפני יותר משבוע הייתה בניין אחד ליד הוריי. ראינו שהבת שלנו על סף התקף חרדה. היא לא הייתה מוכנה לצאת מהממ"ד ולא לאכול". כעת, לקראת החזרה לארץ, היא חוששת: "שמעתי מה החיזבאללה אומרים, שהם יהפכו את חיפה לקריית-שמונה. עד עכשיו הם קיימו כמעט את כל מה שהבטיחו".
