הדחיות בשידור פרקי הסיום של "המפקדת" עקב התפתחויות במלחמה השתלבו היטב עם התחושה המדכדכת שליוותה את עונת הפרידה הפנטסטית: אחת הסדרות החכמות, ובעיקר הרלוונטיות של התקופה, היא גם שריד אחרון של התרבות הישראלית טרום 7 באוקטובר. ספק רב אם בעתיד הקרוב (או הרחוק) תהיה עוד יצירה כזאת, במובן של הסתכלות ממזרית, מלאת הומור ואפילו חתרנית על היקום הצבאי, על היחס המעוות של המכונה לברגים שמרכיבים אותה ועל הפער בין היומרות הערכיות ליומיום שטובע באבסורד.
האירוניה היא שאפילו "המפקדת" לא קלטה את גודל השבר שעומד להתפרץ. "הם בבסיס, מה כבר יכול לקרות להם?" אומרת נועה (אלונה סער) בתחילת הפרק השמיני על שלושת החיילים הגברים שלא הגיעו בזמן לתחרות "הפלוגה המעולה". היא, כמובן, לא ידעה שבאותו זמן השלושה תפסו מחסה מפני עורבת אימתנית. כשיודעים מה קרה לחיילות ולחיילים בתוך הבסיסים שלהם בשבת השחורה, אי-אפשר שלא לשמוע את המשפט הזה מבלי להצטמרר.
למעשה, בין הפרטים שהופכים את הפרק הספציפי ליצירת מופת נמצאת ההבנה בדיעבד: העורבת היא לאו דווקא סמל לעליבות, אלא להפקרה. מתברר שבין העצים הסתתר איום שלא נלקח ברצינות, טואטא מתחת לשטיח והודחק כי למפקדים ולמפקדות יש לכאורה בעיות קצת יותר רציניות. על זה התלבשו כל ההבניות החברתיות המוכרות של ישראל – שמפעילות לחץ הן על גברים והן על נשים – והולידו תצוגה מסחררת ומעיקה של חוסר אונים.
לכן, אגב, ברגעים רבים "המפקדת" הזכירה ז'אנר טלוויזיוני אחר לגמרי: סדרת בית כלא, כלומר מקום טוטאלי שבו העולם החיצון הוא אשליה, ואילו המציאות מורכבת מאוסף של חוקים כתובים ולא כתובים, מנומקים ורנדומליים. אפילו השפה הצבאית לא נשמעת בפי הדמויות כמו בחירה חופשית, אלא כצורת תקשורת כפויה שבלעדיה לא ניתן לשרוד. התמורה, כשמו המריר של הפרק האחרון, הייתה אמורה להיות "שירות משמעותי", אולם המסר של הפינאלה הוא שהחלק ה"משמעותי" מגיע רק בתנאי שמתפכחים מהאשליה שהמערכת יודעת להעריך את ה"שירות".
בזכות כתיבה נהדרת של עטרה פריש וניר ברגר, ליהוקים מבריקים שחשפו דור חדש ומעולה של שחקניות (כגון כרמל בין, נועה אסטנג'לוב, גל מלכה וכמובן סער) ופסקול מקורי, "המפקדת" הצליחה לשלוח חיצים שעברו מעל החומות של דובר צה"ל והעיתונות שברובה עדיין עובדת אצלו, כאילו לא היה כאן חטא נורא ועונש חמור. העובדה שגם אחרי שהתוודענו לגבורה המדהימה של חיילות שנראו בדיוק כמו צליל וצימר כלום לא השתנה, היא אחת הסיבות שבגללן סוף עידן "המפקדת" ו"אפס ביחסי אנוש" וכד' הוא לא רק הפסד מצער, אלא גם המשך הטרגדיה.
