יומיים לפני אחד ההפסדים המביכים של נבחרת אנגליה בדור האחרון, 2:1 ליוון בוומבלי במסגרת ליגת האומות, עדיין תחת המאמן הזמני לי קארסלי, יצא לדרך בחשאיות מוחלטת (ומאוד חריגה לכדורגל האנגלי המסוקר והדולף עד זרא) המהלך שהצליח לשים את ההפסד בצל. ב-8 באוקטובר חתמו תומאס טוכל וההתאחדות על חוזה שעשה היסטוריה: אנגליה תאומן לראשונה על ידי בן האומה שאיימה להשמיד את המולדת בשתי מלחמות עולם, מה שהפך כל מפגש ספורטיבי ביניהן לקרב על הרבה יותר מגביע כזה או אחר.
הלאום של המנג'ר הטרי נוגע בעצב חשוף בממלכה המשוסעת, בעיקר באגף השמרני. ה"דיילי מייל", למשל, צהובון הבית של הימין, קרא למינוי "יום שחור לאנגליה" ואף הדגיש את המילה "גרמני" בכותרת המשנה.
אלא שגם קולות פחות סנסציוניים ופופוליסטיים הרימו גבה. "לדעתי הזהות הלאומית חשובה", אומר ג'ק פיט-ברוק, שמסקר את נבחרת אנגליה עבור ה"אתלטיק", "כל הפואנטה של כדורגל נבחרות הוא לבחון את הכוח והמשאבים של המדינה נגד ארצות אחרות. לכן לאנגליה צריך להיות מאמן אנגלי כמו שלנבחרת צרפת יש מאמן צרפתי. אם יש לך בעיה בעמדה אחת על המגרש, אתה לא הולך ומחפש שחקן במדינה אחרת אלא מחפש פתרון".
אתה חושב שאולי תחת אקלים פוליטי שונה, התגובות היו אחרות?
"קשה לי להגיד, אם כי לאנגליה כבר היו מנג'רים זרים בעבר, סוון גוראן אריקסון בתחילת שנת ה-2000 ופאביו קאפלו ב-2007. העמדה שלי קשורה להבדל המהותי בין כדורגל מועדונים לכדורגל נבחרות. דווקא העניין הגרמני נראה לי פחות דרמטי ממה שהוא היה בעבר. לי לא אכפת שהוא גרמני, פשוט הייתי מעדיף שיהיה אנגלי".
האביר הבא או כישלון נוסף?
ספק אם מבין המאמנים הזרים הבכירים ביבשת ניתן היה למצוא דמות יותר אנגלית מטוכל. מאמן צ'לסי לשעבר, שהוביל אותה לזכייה מדהימה בליגת האלופות נגד מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה ב-2021, מתואר שוב ושוב בתור "אנגלופיל" ומצוין לטובה בזכות קסם אישי מול השחקנים ושימוש נבון בהומור דק בשיחות עם עיתונאים, לצד היותו טקטיקן מוצלח ואולי התכונה החשובה ביותר עבור הנבחרת – הצלחות בטורנירים. בנוסף הוא נחשב לבעל יחסים מצוינים עם הקפטן הארי קיין.
מנגד, לא ברור האם טוכל הזהיר והאנליטי הוא הפתרון לבעיה הספציפית של הנבחרת האנגלית, שלא הצליחה תחת גארת' סאותג'ייט ביורו האחרון לממש את הכישרון העצום בדור הנוכחי, בעיקר בחלק ההתקפי. "ההבדל המרכזי בין טוכל לסאות'גייט הוא הניסיון ברמת מועדוני הצמרת", אומר פיט-ברוק על המאמן שכבר נחל הצלחות בדורטמונד, צ'לסי, פ.ס.ז' ובאיירן מינכן. "סאות'גייט הוא מאמן טוב מאוד, אבל לא היה לו את הניסיון".
עם כל הכבוד לגאווה הלאומית וגם לטענה המנומקת של מיצוי הכישרון המקומי, כשהציפייה היחידה מהנבחרת היא להביא את הגביע המזורגג "הביתה", קשה לצפות מההתאחדות שלא לעשות את המקסימום. חוץ מזה, אפשר לחשוב שאם טוכל יוביל את הנבחרת לזכייה במונדיאל, ה"דיילי מייל" ילבש שק ואפר. יותר סביר שתצא מהדורה חגיגית עם קריאה להעניק לו תואר אבירות. ובמקרה של כישלון, ובכן, עסקים כרגיל.
