"יש פה סגירת מעגל מטורפת: ההריסות של בארי ושאר קיבוצי העוטף הופכות למיגוניות להגנת יישובי ישראל מפני מתקפות הטילים", אומר ל"ממון" ליאור כראדי, הבעלים של קבוצת טלאור-כראדי שזכתה במכרז להריסת הבתים שנפגעו במחדל 7.10 בעוטף עזה.
כראדי מסביר ל"ממון" את התהליך: "אנחנו הורסים את הבתים ואת ההריסות מביאים לאתרי המיחזור שלנו לפסולת בניין. יש לנו ארבעה מפעלי מיחזור ושם הכל עובר תהליכי שטיפה, מיון וגריסה. אנחנו מפרידים בין החומרים, מפרידים את הלכלוך, ובשלב הבא אנחנו מייצרים אגרגטים (תערובת חצץ) שמועברים למפעל הבטון שלנו ומשמשים לייצור בטון שאיתו אנחנו מייצרים מיגוניות. כלומר הריסות בארי וקיבוצי העוטף הופכת בסופו של דבר למיגוניות של תושבי ישראל".
ליאור כראדי, 37 ממושב גבעתי בדרום ומבעלי קבוצת טלאור-כראדי – שהיא בעלת מפעלים לבטון, למיגוניות ולמיחזור פסולת בניין באשדוד, עד הלום ואשל הנשיא. כראדי התחיל בתחום עבודות עפר אחרי הצבא ומשם התפתח. לאחרונה זכה כאמור במכרז להריסת הבתים שנפגעו בקיבוצי העוטף ובימים אלה מתבצעות העבודות בשטח.
אתם הורסים את כל הבתים שנפגעו?
כראדי: "זה פרויקט מאוד רגיש, שלא עשיתי עד היום כמוהו. ההתייחסות היא לכל בית בנפרד. לפני כמה ימים נתנו לנו אישור להרוס בית בבארי. הגענו עם הציוד, והאבא, ששני הילדים שלו נרצחו בממ"ד הבית, לא הסכים להריסה. הממ"ד זה הזיכרון האחרון שלו מהילדים. מיד עצרנו את העבודות. מינהלת תקומה ניהלה שיח עם האב והוחלט במקום שהממ"ד יועתק על ידנו למגורים הנוכחיים של האב, ואת שארית הבית נהרוס. יש בתים שהוחלט להרוס ובפועל עוצרים כי הדיירים מתנגדים".
על כמה בתים מדובר?
כראדי: " אני מעריך שבסך הכל מדובר בהריסות של 800 בתים בכיסופים, כפר עזה, בארי ורעים. התחלנו בבארי והרסנו כבר את המרפאה, את הבית של פסי (פסי כהן הייתה המטפלת האגדית של ילדי בארי שנרצחה בביתה עם אחותה חנה, גיסה זיזי ואחיינה טל. – נ.ז). הרבה הריסות היו בחדר האוכל ששוקם. זה פרויקט רגיש שבו הורסים בית אחרי בית וזה לוקח יותר זמן. כל העובדים שלנו תושבי הדרום, שגם הם חוו את הטראומה".
עד שהחטופים יחזרו
מה עם בתי החטופים?
כראדי: "בפרויקט רגיל מסומן לנו שטח עם בתים להריסה, ואנחנו עולים עליו. אבל בקיבוצים יש גם בתים של חטופים וגם אם הם בשטח הריסה לא נוגעים בהם, עד שיחזרו הבעלים. בגדול יש לנו הזמנה פתוחה לשנתיים קדימה להריסת הבתים והרגישות היא לא רק כלפי בעלי הבתים אלא גם לסביבה. הרבה בתים להריסה נמצאים על שפת שבילים ושטחי נוי ואנחנו נדרשים לכלים קטנים יותר כדי לא לפגוע בסביבה. לצורך הפרויקט רכשתי בלמעלה ממיליון שקל שופל חשמלי ייחודי בארץ שמזהם פחות ושקט בהרבה. זה חשוב, כי בקיבוצים שבהם אנחנו פועלים יש כבר חברים שגרים והשקט חשוב להם".
יש ביקוש גדול למיגוניות?
כראדי: "בהחלט, יש טירוף. עכשיו מגיעות ההזמנות מהצפון. כל יום אנחנו שולחים כ-10 מיגוניות לצפון כשהמימון הוא מעמותות שונות. הן אלו שמזמינות ממני ותורמות ליישובים. יש גם אנשים פרטיים שרוכשים מיגוניות. מיגונית לבית בשטח 3 מ"ר על 3 מ"ר עולה 80 אלף שקל, ומיגונית גדולה יותר עם מבואה עולה 120 אלף שקל. מציבים אותה על משטח בטון שהלקוח עושה, ואנחנו באים ומורידים את המיגונית בבית הלקוח על המשטח. בגלל הביקושים הגבוהים אנחנו עובדים במפעל ללא הפסקה 7\24 והאספקה היא תוך מספר ימים בודדים".
