פעם, לפני ששנא אותם "אחושרמוטה", שי תעסה מנתיב העשרה חשב ש"שעזה זו מדינה טובה". אז הוא עוד היה ילד.
ביום שישי, 6 באוקטובר ההוא, שי ראה את "סינג 2". סרט על חיות ששרות, הוא נזכר. גם אז הוא עוד היה ילד.
בוקר למחרת, ב-6:29, כשהחלו האזעקות, אבא גילי הרים את שי על הידיים ורץ למיגונית. אז, לפי התיעוד בסרטי האבטחה, הוא עוד היה ילד.
תכף, כשמחבלים יסתערו על הבית, אביו יקריב עצמו כשיזנק על רימון, והוא וקורן אחיו יישארו פצועים מול צמאי דם - שי כבר לא יהיה ילד.
ובאמת, אתה רואה את הכתבה הנוגעת ללב על שי תעסה ב"אולפן שישי". רואה אותו אומר: "אני לא מצליח לבכות". רואה שמתחת כתוב, "גיבור בן תשע". ובכל זאת ברור לך שזה לא הגיל האמיתי.
וזה לא רק שי תעסה. מתי עשיתם פעם אחרונה בדיקה לגבי הגיל הנוכחי שלכם? לא בטוח שהמספר שעולה מתעודת הזהות עדיין רלוונטי. בכל זאת משהו קרה לנו בשבת ההיא, ובשנה שאחריה. אולי לא שמנו לב. אולי היינו טרודים מדי בלשרוד.
זו הייתה, בכל אופן, כתבה מהסוג שמשאיר אותך עם מחשבות. לרגל הסדרה "שחר אדום" שאמורה לעלות ב-Yes, ובאחד מפרקיה סיפורה הטרגי של משפחת תעסה מנתיב העשרה, דני קושמרו פגש את שי, את אמו סבין ואת יעל אבקסיס, שמגלמת אותה בסדרה.
גם אם זו הייתה כתבה מעט מפוזרת, היו שם רגעים בלתי נתפסים. למשל של שי וקושמרו רצים לתפוס מחסה ליד חומה בזמן צבע אדום; או של קושמרו נוסע על האופנוע של האח אור שנרצח בזיקים; או של שי מנסה להסביר בתמימות ובאמונה, "אני לא גיבור כי שתקתי".
והיה שם את אבקסיס עם הישירות הכובשת שלה. מסתבר שזה דבר אחד לגלם את סבין, גם אם את טוטאלית ועושה את זה בכל נימי נפשך - וזה דבר אחר לפגוש אותה. ולהיות במטבח שלה בנתיב העשרה. ולצפות בה בבעתה שוטפת כוסות, אולי מאחת מהן שתה מחבל. ולצאת מהבית, כי קשה לנשום. וקשה להכיל.
אחד הקטעים מעוררי המחשבה בכתבה היה השיחה של קושמרו עם אבקסיס, שניים שכאילו היו תמיד בחיינו. אתה מסתכל עליהם ורואה אותנו. מה עברנו. "אנחנו בטראומה, גם אתה", אומרת לו אבקסיס. והעיניים השותקות של קושמרו לא חולקות.
פעם, לפני שש שנים, כשהנחו יחד את טקס המשואות ה-70 למדינה - בכתבה מראים שניונת מאותו רגע – קושמרו ואבקסיס נראו אחרת לגמרי. היום לבן שזור בשְׂערם. ואפשר להבין: זה גם מנת חלקנו.
שיבה זרקה בשְׂער המדינה שלנו.
