נדמה שג'ימי הנדריקס ידע שימיו ספורים, ושעליו לנצל כל דקה פנויה – ומוטב גם צלולה – למוזיקה. אחרת, קשה להסביר מדוע האיש עבד בלי הפסקה, עד כדי כך שלעיתים נדמה שאפילו לשירותים הוא נכנס עם גיטרה ומכשיר הקלטה.
במהלך 54 השנים שחלפו מאז הסתלקותו המוקדמת, יצאו לא מעט אלבומים ומארזים של הנדריקס. עכשיו מגיע עוד אחד, מקיף ומשולש, בעל השם היומרני משהו Electric Lady Studios: A Jimi Hendrix Vision. חזון בהחלט היה לאיש, וגם אכסנייה מרשימה למימושו – אולפני Electric Lady שהוא הקים לעצמו בניו-יורק. אלא שהוא הספיק לבלות בהם רק עשרה שבועות לפני שסיים את חייו בגיל 27. בהמשך הקליטו בין הקירות המיתולוגיים האלה לד זפלין, דייוויד בואי, סטיבי וונדר, יו-2 וגם טיילור סוויפט.
ביוני 1970, כשלושה חודשים לפני מותו, נכנס הנדריקס לאולפן עם הבסיסט בילי קוקס והמתופף מיטץ' מיטשל כדי לעבוד על אלבומו הרביעי. שנתיים אחרי אלבום המופת הכפול שלו, Electric Ladyland (שהעניק לאולפנים את שמם), ביקש הנדריקס להרחיב את הספקטרום המוזיקלי שלו עם הטריו המתחדש באלבום כפול נוסף, שיתעלה על קודמו. האלבום ההוא, First Rays Of The New Rising Sun, שיצא שנים רבות לאחר מותו, לא התגלה כיהלום האבוד שהמעריצים חיכו לו שנים, אבל כעת, במהלך האזנה למהדורה המורחבת והחדשה, נדמה שהחזון ההנדריקסי לובש את הצורה ואת הצבע הנכונים. הקטעים הרבים שנמצאים כאן – חלקם גרסאות אחרות לשירים שקיימים באלבומי אחרי-מות קודמים – מתכנסים כעת לאלבום הגדול שהנדריקס לא זכה להשלים.
חלק מהקוראים בוודאי יחשבו שיש משהו מייגע בהאזנה של שלוש שעות ורבע שנועדה למצוא הבדלים בין ביצועים שונים לשירים. עם זאת, המארז הזה מספק צוהר חשוב לקיץ האחרון בחייו של מי שהגדיר מה אפשר לעשות עם גיטרה חשמלית.
