כריסטופר ריב היה אדם חסר מנוחה. הוא אהב את החיים, שנא לבזבז דקה מהם ונהנה להתגרות בהם. כשצילם את "סופרמן" עשה בעצמו את הפעלולים הרבה לפני שטום קרוז התרברב ביכולת הזו. היה לו רישיון טיסה והוא גלש. בתור ילד היה לו רק פחד אחד - מסוסים. דווקא בגלל זה הוא החליט לרכוב עליהם, ולא סתם בשביל הכיף. הוא הפך לרוכב מקצועי, כזה שמתחרה ושרוצה לנצח, כי במידה מסוימת, החיים תמיד היו תחרות עבורו. כל זה נגדע כשבמאי 1995, בתחרות רכיבה בווירג'יניה, הסוס האישי של ריב העיף אותו מעליו. ריב נחת על הראש, שבר את חוט השדרה הצווארי והוטס לבית החולים.
במשך חמישה ימים הוא היה מורדם, כשכל העולם עוקב אחריו בחרדה. כשהתעורר מצא את עצמו מחובר למכונות הנשמה, מבלי יכולת לזוז ועם ההבנה שהחיים כפי שהכיר נגמרו. בני משפחתו אמנם היו סביבו, אבל אף אחד מהם לא הצליח לעודד אותו. ואז נכנס לחדר רובין וויליאמס, שעשה את מה שידע לעשות הכי טוב: להיות רובין וויליאמס. הוא אמר לריב כמה משפטים מהירים ולא לגמרי מובנים, הוסיף כמה פרצופים ובפעם הראשונה מאז חזר להכרה, כריסטופר ריב הצליח לייצר רבע חיוך.
אפשר להמשיך לתאר את הביקור של וויליאמס בבית החולים, או רגעים אחרים בקשר החזק בין שני הכוכבים המורכבים האלה, שהיו כמו אחים מאז גיל 21, אבל מילים לא מספיקות. זה מסוג הדברים שצריך לראות. עכשיו, 20 שנה אחרי שהסופרמן האחד-ואין-שני-לו מת בגיל 52 מסיבוכי השיתוק, ועשר שנים אחרי שוויליאמס התאבד בגיל 63, אפשר לראות את כל זה בסרט התיעודי החדש "סופר/מן".
באחד מרגעי הסרט, גלן קלוז, חברה קרובה נוספת של ריב, אומרת ש"אם כריס לא היה מת, אולי גם רובין עוד היה כאן". פיטר אטדגי, שביים את "סופר/מן" יחד עם איאן בונהוט, מספר כי הם התייסרו לילות ארוכים אם להכניס את האמירה הזו. "זה משפט קשה, שחששנו שיפגע באנשים", הוא אומר, "אבל בסופו של דבר החלטנו להשאיר אותו, כי הוא מדבר על עומק החברות הזו, שגלן קלוז הייתה עדה לה. זו לא הייתה עוד מערכת יחסים של סלבריטאים בהוליווד. למרות שכריס היה כוכב קולנוע, הוצאות הטיפולים בו אחרי התאונה היו עצומות, ומשפחת וויליאמס עזרה לקנות רכב מיוחד שעזר לו להתנייד והתקינה גנרטור בבית למקרה שתהיה הפסקת חשמל ומכונת ההנשמה תעצור. לורי, העוזרת האישית של כריסטופר, אומרת שהיא מעולם לא ראתה מישהו הרוס כמו שרובין היה ביום ההלוויה. זה נתן לנו אישור להכניס את המשפט של קלוז. רובין נשבר לגמרי אחרי שכריס מת. זה רק אחד הדברים המדהימים שהיה לנו מזל לגלות בעבודה על הסרט הזה, מעבר לסיפור שרצינו לספר".
5 צפייה בגלריה
“אם כריס לא היה מת, אולי גם הוא עוד היה כאן". החבר הטוב רובין וויליאמס | צילום: DAN STEINBERG, AP
שהוא?
"בחור צעיר משחק גיבור-על בקולנוע, זה מגדיר את איך שכולם רואים אותו בחיים, ולא קל לו עם זה. אבל אז קורה משהו נורא והוא מתחיל להבין שהדבר הזה שנדבק אליו כל חייו, יכול עכשיו לעזור לו לשנות את העולם. אי-אפשר לכמת את הערך של מה שכריסטופר ריב עשה עבור אנשים עם מוגבלויות, וזה לא היה קורה בלי ההילה של סופרמן. הוא הראה את עצמו לעולם: גיבור-על בכיסא גלגלים. כיוצרי קולנוע, אלה חומרים נפלאים. כבני אדם, אלה חומרים עוצרי נשימה".
× × ×
ריב היה שחקן תיאטרון אלמוני בן 24 כשקיבל זימון להיבחן עבור העיבוד הקולנועי הגדול הראשון לסיפור הקומיקס הידוע. כשסיפר לחבריו בתיאטרון אוף-ברודוויי שהוא נוסע ללונדון לאודישן, הם מחאו לו כפיים. אבל כשאמר להם שהסרט הוא "סופרמן" צעק עליו וויליאם הארט, לימים מועמד לאוסקר ארבע פעמים: "אל תלך! אל תמכור את עצמך!" ריב טס ביום ראשון, נבחן ביום שני וכשעלה על המטוס חזרה לניו-יורק ביום שלישי כבר ידע שקיבל את התפקיד.
"סופרמן", שיצא ב-1978, הוא הסרט שכל עולמות סרטי הקומיקס של היום עומדים עליו, וריב הפך להתגלמות האבסולוטית של גיבור. בגובה 1.93 מטר, פנים מפוסלות, חזה שרירי, שיער שחור מבריק ועיני פלדה כחולות, הוא כמו נולד לתפקיד. גם אחרי כמעט חמישה עשורים של סרטי הז'אנר, אין עוד שחקן שנראה כאילו הרגע יצא מספר קומיקס כמוהו. ריב הפך כוכב עולמי בתוך שניות, ובדיוק בגלל זה הפציעה המחרידה שברה לב גלובלי. גם ליבו של ריב נשבר, אבל אחרי הרהור קצר בהתאבדות, הוא החליט להפוך את הטרגדיה למטרת חיים והשתמש בשמו, בפרסומו ובהילת הסופרמן שלו כדי לקדם מחקרים שישפרו את חייהם של נפגעי שיתוק.
ריב תיעד את המסע שעבר מאז אותה תאונה, ואחר כך צילמו אותו ילדיו, ומכל זה נוצר ארכיון משפחתי נדיר, שהוא הבסיס ל"סופר/מן", סרט תיעודי עשוי היטב ומרגש מאוד, שמוקרן בימים אלה בטרום-בכורה בבתי קולנוע נבחרים וייצא לאקרנים בתחילת 2025. הסרט מכסה כמעט כל פן בחייו של ריב לפני ואחרי התאונה, כולל מפי ריב עצמו, שהקליט גרסה ווקאלית לאוטוביוגרפיה שלו. הסרט מציג גם את הפגמים של ריב: היותו פרפקציוניסט התובעני (''אסור היה לנו להיכשל ולוותר'', אומר בנו מת'יו), הבית השבור שבו גדל, אביו האינטלקטואל הקר, שנטר לבנו על שבחר לעסוק בתרבות פופולרית (כשנודע לאב כי כריסטופר לוהק ל"סופרמן" הוא רצה להרים איתו כוסית שמפניה, אבל רק כי חשב שמדובר במחזה של ג'ורג' ברנרד שואו Man and Superman), יחסיו עם שתי הנשים המרכזיות בחייו, הקושי לברוח מהטייפ-קאסט של סופרמן וסיפור התקומה המופלא שלו.
כוכבי הסרט, אם אפשר לקרוא להם ככה, הם שלושת ילדיו של ריב: מת'יו, היום בן 45, ואלכסנדרה, 41, שנולדו לריב עם שותפתו המוקדמת לחיים, גיי אקסטון - דוגמנית לונדונית שפגש במהלך צילומי "סופרמן". השניים ניהלו רומן בן עשר שנים, לפני שריב חזר לארה"ב והתנתק לתקופה מסוימת מהילדים. הילד שלישי הוא וויל, 32, בנו מנישואיו לדיינה מורסיני, שמתה שנתיים אחריו, ב-2006, מסרטן ריאות. שלושתם חושפים את עצמם לגמרי, מניחים את ליבם מול המצלמה, ויחד עם חומרי הארכיון הפנטסטיים וראיון ראשון עם גיי אקסטון - שמסתבר כי מעולם לא הפסיקה לאהוב את ריב - כל מה שנשאר לצמד הבמאים זה לנסות לא לקלקל.
"אחרי שפגשנו את הילדים, הבנו שכל אחד מהם מייצג חלק של כריס'', אומר בונהוט. "אלכסנדרה היא האקטיביסטית, וויל הוא הפרפורמר שאוהב את המצלמה ומאט הוא המוח היצירתי. מאט ואלכסנדרה הכירו את אביהם יותר זמן לפני התאונה. וויל הכיר אותו כמעט רק על כיסא גלגלים, אז הפרספקטיבה שלהם שונה לגמרי".
למה לספר את הסיפור הזה דווקא עכשיו?
מת'יו: "בדיוק ציינו את יום השנה ה-20 למותו, אבל זה צירוף מקרים. המסע הזה התחיל לפני כשלוש שנים וחצי, ולכולנו יש חיים עסוקים ומשפחות. בסוף החלטנו לתת ליוצרים את הארכיון ולאפשר להם לרוץ עם זה. אנחנו רוצים להציג את אבא לדור שאולי לא יודע מי הוא, להזכיר אותו למי שכן, וגם להמשיך לקדם את עבודת העמותה שלו".
מת'יו ואלכסנדרה הכירו את אבא שלהם כשהוא עוד היה הסופרמן של העולם, אבל אלכסנדרה מספרת ש"בבית הוא היה רק אבא. קיבלנו חינוך נורמלי מאוד, בכוונה לא גרנו בהוליווד, אבל ברור שבכל פעם שהלכנו למגרש המשחקים וראינו את המהומה סביבו, הבנו שהוא לא בדיוק כמו ההורים האחרים שם".
5 צפייה בגלריה
“הבנו שהוא לא בדיוק כמו ההורים האחרים". ילדיו של ריב - וויל, אלכסנדרה ומת'יו | צילום: Evan Agostini, AP
מת’יו: “ילדים היו באים ומבקשים חתימות ורוצים להיות לידו, אבל עדיין הייתה לנו ילדות די רגילה. הוא אהב שאנשים התחברו אליו דרך ‘סופרמן’, במיוחד ילדים. הוא הרגיש גאווה שילדים רוצים להיות כמוהו, וגם אחריות”. וויל: "החוויה שלי שונה, כי הייתי בן שלוש כשאבא הפך משותק, אז רוב הילדות שלי היא אבא בכיסא גלגלים, לא כוכב קולנוע. לא זכיתי להכיר אותו בדרך שהוא היה רוצה, וזה משהו שתמיד אצטער עליו. לכן גם אחד הדברים שהסרט עשה עבורי זה להזכיר את ההשפעה שהייתה לו על אנשים עוד לפני התאונה. לדבר עליו היה סוג של קתרזיס בשבילי".
מת'יו: "מה שהיה הכי טעון רגשית עבורי זה לשמוע את האחים. אני מכיר את הרגשות שלי, יש לי זיכרונות משלי ולדבר על זה היה קשה בפני עצמו, אבל החלק שפגע בלב שלי הכי חזק היה לשמוע את וויל ואלכסנדרה".
אלכסנדרה: "ידענו מההתחלה שאם אנחנו נכנסים לדבר הזה, נצטרך להיות מוכנים לחלוק הכל, את הטוב ואת הפחות-טוב. במשפחה אף פעם לא נרתענו מלדבר על החלקים הקשים. אבא היה מאוד כן".
אם הזכרת חלקים קשים, אתם מדברים על אבא פרפקציוניסט. סיפרתם בסרט שהייתם יוצאים לחופשת סקי והוא דרש מכם לבצע את המסלולים הכי קשים, אפילו כשהייתם קטנים.
אלכסנדרה: “מבחינתו זה לא משנה באיזה גיל אנחנו, פשוט צריך לעשות את זה, ואם אני רק בת שש, הוא יסכים שאעשה את זה יותר לאט, אבל יחכה לי בסוף המסלול. אותו דבר במשחקי טניס, הוא שיחק בכל הכוח, אף פעם לא עבר לו בראש שהוא צריך לתת לי לנצח. הוא היה בחור מאוד, מאוד אינטנסיבי, לגמרי אלפא”. מת’יו: “אחרי התאונה הוא המשיך להתחרות נגד עצמו. בכל יום הוא ניסה להוסיף דקה לזמן שבו הוא יכול לנשום בלי מכשיר ההנשמה”. אלכסנדרה: “אבא דרש מאיתנו המון, ובזה הוא היה דומה לאבא שלו שדרש ממנו כל כך הרבה. אבל הוא גם נתן לנו אהבה אינסופית ומאוד אינטנסיבית, אולי כי לו לא היה את זה. הוא היה מלא גאווה. הוא חגג כל דבר שעשינו“.
× × ×
פחות משנה אחרי הפציעה, הופיע כריסטופר ריב בהפתעה בטקס האוסקר של 1996. הוא הצליח להגיד כמה מילים לקהל הוליוודי נוצץ שעמד על הרגליים ובכה. הסרט מתאר חודשים של הכנות לוגיסטיות רק כדי להטיס את ריב מביתו שבמדינת ניו-יורק ללוס-אנג'לס. "לעיתים קרובות, אם כיסא הגלגלים עבר מהר מדי מעל בליטה כלשהי בדרך, זה עלול היה לגרום לגופו של אבא לחטוף עוויתות", מספר וויל, "ומכיוון שלא הייתה לו שליטה על גופו, הוא לא היה יכול להחזיר את עצמו למצבו המקורי בלי עזרה. היה חשש שזה יקרה על הבמה, או שתהיה תקלה עם מכשיר ההנשמה". בסוף הכל עבר בשלום, אבל עבור ריב, תגובת הקהל באולם ושני מיליארד צופים בעולם, הייתה רגע מפנה שבו הבין מה הוא יכול לעשות.
5 צפייה בגלריה
אהדת הקהל הייתה נקודת מפנה. ריב על בימת האוסקר, מתוך “סופר/מן" | צילום: ED BAILEY, AP
בתשע השנים שבהן חי אחרי הפציעה הצליח ריב - בעזרת כוח, ובכן, סופרמני ושימוש בהילה שלו - לגייס סכומים אדירים ולהניע חקיקה פדרלית שהובילה להתקדמות מדעית עצומה. בזכות זה לא מעט אנשים בעולם מקבלים בחזרה יכולות תנועה חלקיות, יכולת לנשום באופן עצמאי, או שליטה על לחץ הדם כדי להימנע מפצעי לחץ - כמו אלו שבסופו של דבר גרמו לזיהום שהביא למותו.
אבל לא תמיד ריב עצמו הרגיש כמו גיבור. בסרט הוא נשמע אומר: “הרסתי את החיים שלי ושל כולם. אני לא אוכל לגלוש, לשוט, לזרוק כדור לוויל. לא אצליח לעשות אהבה עם דנה. אולי כדאי שנשחרר אותי”. ילדיו לא נחשפו בהתחלה לאמירות מהסוג הזה. “הגנו עלינו מפני זה”, אומרת אלכסנדרה, “הוא רק התחיל להבין כמה החיים הולכים להיות שונים. לא רק עבורו, אלא עבור כולנו. הוא היה הראשון להודות שהיו לו הרבה רגעי מרירות. אפשר להבין את זה”.
"סופר/מן" אמנם עוסק באישיות יוצאת הדופן של ריב, אבל בהיותם אנשי קולנוע, אטדגי הבריטי ובונהוט השווייצרי, לא יכלו שלא לעסוק גם ב"סופרמן" הסרט פורץ הדרך. הם מזכירים את ההנחה ששלטה בהוליווד לפני יציאתו, כאילו הוא הולך להיות כישלון ענק, ומציינים שאפילו האופטימיים ביותר לא חשבו שריב יהיה כל כך טוב בתפקיד קלארק קנט התמים וסופרמן סמל המין העשוי ללא חת. אבל בניגוד לציפיות הנמוכות, הסרט הצליח להכניס 1.5 מיליארד דולר והוליד שלושה המשכים.
אטדגי: "מה שהדהים אותי זה כמה מחשבה כריס השקיע בתפקיד. היו שם מרלון ברנדו וג'ין הקמן, אבל כריס הבין שהסרט יושב על כתפיו. הוא ידע שהצלחת הסצנות שבהן הוא עף תלויה לא רק בצוות האפקטים המיוחדים, אלא באיך הוא ייראה בקלוז-אפ, איך הוא ישחק את הרגע. הוא חשב עמוקות על דמותו של סופרמן. ומצד שני היה קלארק קנט, שכדי לעשות אותו הוא חזר לסרטים משנות ה-40 וה-50, ראה המון סרטי קרי גרנט. מאוחר יותר הוא נטר לטייפ-קאסט הזה, אבל בזמן שגילם את סופרמן, הוא התייחס אליו ברצינות רבה מאוד".
בונהוט: "הסרט הזה היה בעצם האבא המייסד של התופעה הכי גדולה בקולנוע במאה ה-21. זה היה הימור ענק. הרבה אנשים לא האמינו שהם יוכלו טכנולוגית לייצר אשליה של מישהו עף. זה באמת מרגש. לא רצינו שהסיפור הקולנועי של 'סופרמן' ישתלט על הנרטיב של כריסטופר ריב, אבל באמת שיכולנו לעשות סרט שלם רק על זה. נראה שככה זה עם גיבורים כאלה, אין סוף למה שאפשר לספר עליהם".
tzippy@yedioth.co.il
