מי שרוצה להצטלם על הכורסה של סינוואר יצטרך לשלם לי אלף שקל", צחק אחד הקצינים שליוו אותנו אל תוך הבית שבו חוסל מנהיג חמאס, בשכונת תל א-סולטאן ברפיח. אחרי שהביאו את הג'וקר, רב-המרצחים מספר 1, מותר להם לצחוק.
אבל מפקד חטיבת ביסל"ח, אל"ם סיון בלוך, מנסה לשדר עסקים כרגיל. חייליו, חניכי קורס מ"כים מגדוד 450, רובם מחטיבת הצנחנים, הם אלה שהרגו את סינוואר ביום רביעי שעבר. שאלתי אותו איך חגגו את ההישג. מתברר שלא חילקו שם בקלאוות ולא פתחו שמפניות. מקסימום קבנוס יבש ומנות חמות.
"חגגנו בצניעות הרלוונטית, כלומר – לצאת לעוד מארבים בלילה", מספר אל"ם בלוך. "לא עשינו על האש ולא הרמנו זיקוקים. החיילים לא מפסיקים לעבוד מאז. ממשיכים לחתור למגע. גם עכשיו, כשאתם פה, אתם רואים ושומעים את הבאגרים שממשיכים לחשף את השטח, והלוחמים תופסים פה מארבים. מבחינתנו המקום עדיין מלוכלך. בשישי חיסלנו פה מחבל נוסף וגם בשבת. אנחנו ממשיכים בסריקות ומקווים להביא גם מידע על שו"ן (שבויים ונעדרים – י"ק). האמת שלחבר'ה פה אין כל כך מושג מה קורה בחוץ. אני מאמין שהם שמחים מאוד, וגם אני שמח, אבל העבודה זו השמחה האמיתית".
האריה היה כאן
הבית שבו חוסל סינוואר נמצא באחת הנקודות הרחוקות ביותר מגבול ישראל – 14 ק"מ. אנחנו נוסעים לשם על ציר פילדלפי, שהפך בחודשים האחרונים לכביש סלול עם שני נתיבים, חיצים ותמרורים, מה שמעיד אולי על הכוונה להישאר כאן. מצידו האחד של הציר גדר הגבול שבין עזה למצרים, מצידו השני – חורבות רפיח. רק בתים מעטים נשארו לעמוד על תילם.
במרחק של כקילומטר מהים פונים ימינה אל תוך שכונת תל א-סולטאן. את הכביש הסלול מחליפה דרך חולית. אחרי חמש דקות של נסיעה מגיעים לבית. באופן מפתיע, הוא עומד עדיין, אבל ההרס רב. הבית הזה חטף פגזי טנקים, טילי מטאדור ואש מקלעים ונשק קל. לסינוואר, שניסה להסתתר בקומה השנייה, לא היה סיכוי. על הבית כבר הספיקו לתלות את דגל ישראל ודגלים של גדוד 450, "האריה המעופף". אחד מחיילי הגדוד, חניך קורס מ"כים מהצנחנים שנפצע קשה בלחימה, עדיין מאושפז.
הקיר שלצד שער הכניסה לבית מוכתם בדם. דמו של האיש שידיו היו מגואלות בדמם של יותר מ-1,300 ישראלים שנרצחו או נפלו ב-7 באוקטובר. עולים במדרגות לקומה השנייה. על קיר אחד החדרים מודבקות שתי יוני שלום מנייר, האחת אדומה והאחרת צהובה. על דלת המקרר, סמוך לכורסה שעליה ישב פצוע בדקות האחרונות לחייו, מגנט בצורת באטמן. הרבה סמליות במקום שבו סיים את חייו סמל הרוע, השטן מעזה.
המח"ט מתאר בפנינו את השתלשלות האירוע, שהסתיים למעשה רק ביום שבת, עם חיסולו של אחרון המחבלים שליוו את סינוואר. החטיבה שלו, ששמה המלא הוא בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים, ומספרה בחירום הוא 828, הייתה אמורה בכלל לעלות לצפון. אך לפני כשבועיים הוחלט להעתיק את אוגדה 162 מרפיח לג'באליה, וגזרת רפיח וציר פילדלפי הועברה לאחריות אוגדת עזה בפיקודו של תא"ל ברק חירם, שנכנס רק לאחרונה לתפקידו. צק"ח (צוות הקרב החטיבתי) של ביסל"ח, הכולל את גדוד 450 ואת גדוד הכשרת המפקדים בבית הספר לשריון, הוכפף לאוגדת עזה ותפס את גזרת רפיח לצד חטיבת הנח"ל.
"נכנסנו פה לקרב הגנה תוך כדי משימות התקפיות כאלה ואחרות – גם כדי להרחיב את מרחב הלחימה וגם כדי להרוג מחבלים ולהרוס תשתיות", מספר המח"ט בלוך. "פרסנו פה לא מעט מארבים, וחייל ערני שהיה באחד מהם זיהה תנועה חשודה בחלון של בית".
החייל, חניך בקורס מ"כים, הקפיץ את הכוחות, והגדוד החל בסריקות. "סרקנו את האיתור (הבית) שבו זוהתה התנועה, 200 מטר מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ולא מצאנו כלום", מתאר המח"ט. "כבר חשבנו לחזל"ש (מלשון חזרה לשגרה – י"ק) את האירוע, אבל אז גששי מילואים מיחידת ספר המדבר זיהו עקבות. אנחנו מתחילים לעבור מבית לבית ושומעים קולות מתוך הבית האדום שאתם רואים כאן". התברר כי סינוואר ושלושת מלוויו, ובהם מג"ד תל א-סולטאן, הבינו שסוגרים עליהם וברחו לתוך הבית. "כאן הייתה ההיתקלות הראשונה בפיקודו של מג"ד 450, סא"ל רן כנען, מפקד משכמו ומעלה".
המחבלים נפוצו לכל עבר וסינוואר, שנפצע בהיתקלות, ברח לתוך הבית שבו מצא את מותו. "בלחימה נפצע חניך קורס מ"כים מהצנחנים", מציין המח"ט. מפקד מחלקה שהגיע אל סף הבית זיהה את סימני הדם והבין שאחד המחבלים נמצא בתוכו. כמובן בשלב זה עדיין לא הייתה ידועה זהותו. רחפן נשלח לתוך הבית – אותו רחפן שסינוואר הפצוע השליך לעברו מקל, בוצע נוהל "סיר לחץ" על המבנה, ואז הוחלט על הקפאת מצב.
למחרת בבוקר הכניסו שוב רחפן לתוך הבית. "המג"ד ואני מסתכלים במסך ואומרים בחצי הלצה: 'וואלה, זה דומה לסינוואר'", משחזר אל"ם בלוך. "אפילו אנחנו לא האמנו, אבל שלחנו את זה הלאה. עלינו לקומה השנייה, רן ואני, מסתכלים פיזית על הגופה – וזה לא השתמע לשתי פנים. היה ברור שזה סינוואר".
עבודה, לא פוקס
בלוך, בניגוד לחייליו, שומע את הקולות שמגיעים מבחוץ, והוא לא אוהב שמגדירים את החיסול כאירוע מקרי. "שמעתי אנשים אומרים שזה היה פוקס", הוא אומר. "חבר'ה, זה לא פוקס. זה חיילים שעובדים קשה כדי להביא לעם ישראל את הניצחון, וחשוב להדגיש את זה. מגיע להם חיבוק גדול, הם עשו עבודה נהדרת, אבל צריך לזכור שזו לא רק עבודה של ביסל"ח: בלי אוגדה 162 (שתימרנה ברפיח עד לפני שבועיים והוחלפה על ידי אוגדת עזה – י"ק), ובלי חטיבות הנח"ל ו-401 וגבעתי ועוד הרבה גופים של צה"ל ושל קהילת המודיעין, זה לא היה קורה. אנחנו היינו בפיינל, אבל הקרדיט לא מגיע רק לנו".
במרחק של 300-400 מטר מכאן, לכיוון הים, נמצאת המנהרה שבה נרצחו ששת החטופים, הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת. המנהרה שממנה חולץ החטוף פרחאן קאדי נמצאת גם היא בסמוך. האם חיסולו של רב-המרצחים יקדם את שחרור שאר החטופים? אפשר רק לקוות.
למחרת הכניסו שוב רחפן לתוך הבית. "המג"ד ואני מסתכלים במסך ואומרים בחצי הלצה: 'וואלה, זה דומה לסינוואר'", משחזר אל"ם בלוך. "אפילו אנחנו לא האמנו, אבל שלחנו את זה הלאה. עלינו לקומה השנייה, רן ואני, מסתכלים על הגופה. היה ברור שזה סינוואר"
