יש אמירה שלפיה "העיתונאי הוא לא הסיפור", אבל היא מתה מזמן. היא כבר לא רלוונטית לעולם התקשורת היום. אין מה לעשות, היום העיתונאי הוא חלק מהסיפור. השאלה היא מה גודל החלק. בדרך כלל, מחלקת החדשות של כאן 11 מספקת סיפורים טובים ופחות אגו. אבל גם במחלקת החדשות המצטיינת לא יכולים להתאפק, הם חייבים לדבר על עצמם. וכך נולד הסרט "הותר לפרסום". תיעוד של כתבי ומגישי כאן 11 בשנה האחרונה, אשר כידוע "לא הייתה שנה רגילה", כפי שנאמר בסרט כמה פעמים בניסוחים שונים.
יש לעיתונאים פלטפורמות רבות לספר את הסיפור שלהם, והסיפור של התקשורת ב-7 באוקטובר ידוע וברור. היה לה תפקיד חשוב בהעברת מידע כשהמדינה קרסה. כתבי שטח עשו מעל ומעבר, כולל ממש להציל חיים. הבעיה היא שלפעמים "הותר לפרסום" (שיצרו רועי פינצי וליאת יופה) מרגיש כמו סרט יח"צ לכאן 11. לעיתים הוא סרט שיותר מתאים למתחרים לעשות, בעוד התאגיד אמור להמשיך בדרך הישרה והייחודית שלו. שידור ציבורי אמיתי שלא מרגיש צורך להחניף לעצמו. במונחי כדורגל, הם מרימים קרן וגם רצים לנגוח את הכדור.
יש רגעים טובים מאוד ב"הותר לפרסום", שיכולים לעניין גם אנשים שלא עובדים בערוץ. כמו החלק על הכתב המדיני סולימאן מסוודה, שסיפר על הגזענות והאפליה שחווה. ערבי-ישראלי שנולד במזרח ירושלים והפך לכתב בכיר בתאגיד השידור הישראלי זה סיפור ענק, ומסוודה דואג לנפץ את כל הסטיגמות שמופנות כלפיו, כולל העובדה שהוא לא שותה קפה שחור כמו "ערבי אמיתי". רוני קובן כבר עשה את זה טוב יותר באותו ערוץ לפני חמישה חודשים, כשאירח את מסוודה לראיון מרתק בתוכנית שלו. הכתב התגלה שם כאיש מרשים עם המון חמלה ויושרה בלתי מתפשרת. גם הקטעים על עיתונאית הערוץ איילת ארנין ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר, שהסרט הוקדש לה, היו מרגשים ונוגעים ללב.
לא ברור אם צריך עוד סרט שבו עיתונאים יגידו לנו כמה השנה הזאת הייתה קשה, איך היא שינתה את הכל, מתי הם הבינו שזה "אירוע אחר" (גרסת 2024 ל"האסימון נפל"), ואיך שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר (אילה חסון: "לא היה דבר כזה, לא בחיי המדינה ולא בחיי המקצועיים"'; מיכאל שמש: "העבודה שלנו השתנתה מאוד"). אם תאגיד השידור כל כך רוצה להפיק סרט על עצמו, ורואה בו ערך עיתונאי, שלא לומר מסמך היסטורי מרתק - אז שיפיק. בשנה כזאת מורכבת, לא נבוא אליו בטענות. לפחות לפי כמות התגובות האוהדות ביוטיוב, יש לזה גם קהל. אז אולי עיתונאים הם דווקא כן הסיפור אחרי הכל.
בקטנה
בשעה טובה, שלב האודישנים ב"משחקי השף" (רשת 13) הסתיים. סוף־סוף נקבל קצת מנוחה מהסיפורים האישיים (לאף אחד לא אכפת איך התחלת לבשל, אנחנו בעידן שבו לחצי מדינה יש מעשנת בשר) ונעבור למה שהתוכנית מצטיינת בו: להתעסק באוכל. תנו לאסף גרניט להסביר למה המנה הזאת איומה ותשימו את הרגש בצד.
