לפני שנתיים התגלה הלהיט "בחורים טובים" כאחת ההפתעות המענגות בקולנוע הישראלי. הסרט שבוים על ידי ארז תדמור – שגם כתב אותו עם התסריטאית הדתייה חוה דיבון ויזם הנדל"ן החרדי יקי רייסנר – לא רק הצליח לעמוד במשימה המוצהרת של יצירת "קומדיה רומנטית בעולם החרדי", שתהיה גם מבדרת ואוניברסלית וגם ספציפית לבני-ברק, אלא גם תירגם בחוכמה ובשנינות קלישאות הוליוודיות לשפה יהודית.
העלילה, למשל, שהתמקדה בזוג אוהבים (עמית רהב וליאנה עיון) שצריכים לשכנע את המשפחות שהם ראויים זה לזו – ע"ע רומיאו ויוליה – עובתה באופן מבריק על ידי דמות השדכן (מאור שוויצר), המקבילה היהודית ל"מלאך השומר" בסרטים אמריקאיים סטייל "אלו חיים נפלאים", זה שצריך שהשידוך יצליח כדי שגם הוא יזכה לגאולה.
כמו בהוליווד, עם ההצלחה ו-350 אלף הצופים בא התיאבון, ושלישיית תדמור-דיבון-רייסנר הזדרזה ליצור המשכון (מהיר מאוד במונחים ישראליים). וכמו בהוליווד, גם כאן יש בעיות: הרי ההמשכון נוצר לא כי הסיפור באמת דורש, אלא כי מחפשים דרך קלה להחזיר קהל (כולל חרדי) לאולמות. קודם כל, איך ממשיכים עלילה רומנטית אחרי ההאפי-אנד של הזוג המאושר בסוף הסרט הקודם? התשובה לכאורה פשוטה: מחליפים גיבורים. בחלק ב' שוויצר הוא זה שצריך שידוך, והזוג המאושר מייעץ לו ויורד לדרגת עלילת משנה. וכאן כבר יש פער בין הכוונות לביצוע. את העלילה הבסיסית סביב שוויצר – שהיה המצטיין בחלק הקודם ומקבל את הרגעים הכי מרגשים בסרט החדש – טווים תדמור ושות' היטב, אבל מה שמסביב יותר מפוזר ומזכיר ברגעיו הפחות טובים קצת בורקס במגזר החרדי. למשל, המשפחות של "רומיאו ויוליה" שלנו הולכות לבחור אולמות לחתונה, טועמות מנות ורבות על חריף – ואת בדיחות "סברי מרנן" האלה ראינו כבר אינספור פעמים.
כל זה לא מונע מ"בחורים טובים 2" להיות המשכון סימפתי: הוא פחות משוכלל וחד מקודמו, אבל עם לב טוב. בעידן של קיטוב חברתי ופוליטי, משמח שוב לבקר בקולנוע ולראות סרט חוצה מגזרים שבגדול נהנים בו, אף שספק אם יותיר חותם כמו קודמו.