ישראל, טען עמנואל מקרון, קיימת בזכות החלטת האו"ם. האומנם? ובכן, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עמים רבים נאבקו למען הגדרה עצמית ונגד השלטון הקולוניאלי. היהודים, שנרדפו גם תחת האימפריות וגם תחת תנועות לאומיות, דרשו גם הם את הזכות להגדרה עצמית. המדינה הראשונה שהכירה בזכות היהודים, צריך להזכיר לנשיא צרפת, הייתה צרפת, שכבר ביוני 1917 פירסמה את "הצהרת קמבון", של משרד החוץ הצרפתי, שתמכה ב"תחיית הלאומיות היהודית באותה ארץ שממנה עם ישראל גורש לפני מאות שנים רבות". למעשה, כפי שכותב יוני רייני בספרו, "איגרות מקמהון-חוסיין, הצהרת בלפור ושאלת ארץ ישראל", הלורד בלפור הבהיר שהוא לא היה מפרסם את ההצהרה שנושאת את שמו ללא "הצהרת קמבון", וללא הסכמה מוקדמת הן של ארצות-הברית והן של צרפת. כך שכבודה של החלטת האו"ם במקומה. אבל לא ההחלטה יצרה את הזכות. הזכות של העם היהודי לשוב לארצו יצרה את ההחלטה.
1 צפייה בגלריה
(מקרון. לידיעת הנשיא, לא החלטת האו"ם יצרה את זכותנו למדינה, אלא להפך | צילום: LUDOVIC MARIN / AP)
בהצהרה מוקדמת יותר אמר מקרון: "העדיפות היא שנחזור לפתרון מדיני, שנפסיק לספק נשק שישמש ללחימה בעזה". מדובר בהצהרה שהיא חרפה מבחינה מוסרית ומדינית. חמאס הוא ארגון טרור שמטיף להשמדת יהודים ונוצרים "עד האחרון שבהם", כפי ששידר "אל-אקצא", ערוץ חמאס. רבים מראשי חמאס הצהירו שהם רוצים לכבוש את אירופה או העולם כולו. אבל מקרון רוצה שישראל תילחם בחמאס עם אבנים ומקלות. אולי הוא ירשה לנו גם אמצעים לפיזור הפגנות.
צרפת, גם בראשות מקרון, הייתה שותפה לקרב לעקירת דאעש. 65 אחוז מהמבנים במוסול נהרסו ו-70 אחוז בא-רקה. לפי אחת ההערכות מדובר ב-40 אלף הרוגים, אזרחים חפים מפשע, ואלפים בודדים של מחבלים. פרופורציונלית, הרבה יותר ממה שמיוחס לישראל. האיום של דאעש על צרפת עצמה הוא אלפית מהאיום של חמאס על ישראל. דאעש לא שיגר רקטות על פריז ומרסיי. חמאס שיגר רקטות על ירושלים ותל-אביב. אז לצרפת ולמערב מותר ולישראל אסור?
לא ימינה או שמאלה. ישר
חילופי הדברים בין קמלה האריס לבין מפגין פרו-חמאסי באוניברסיטת וויסקונסין-מילווקי היו מטרידים. "מה שהוא מדבר עליו, זה אמיתי", אמרה האריס על עלילת הג'נוסייד של המתפרץ. קמפיין האריס פירסם הבהרה: היא לא מסכימה עם המפגין. הבעיה היא שזו לא פעם ראשונה. גם ב-2021 היה אירוע דומה, שבו האריס אמרה לסטודנטית שטענה שישראל מבצעת "ג'נוסייד אתני", "טוב שלא ניתן לדכא את הקול שלך, את האמת שלך". והבעיה החמורה יותר היא, שהסנאטור ברני סנדרס הצהיר בתחילת השבוע ש"קמלה האריס תהיה פתוחה להצעה שלי להטיל אמברגו נשק על ישראל".
בדיוק על הרקע הזה של מעמדה המידרדר של ישראל ואמברגו הנשק, כתבתי שוב ושוב שיש צורך בהפסקת אש כדי לחזק את ישראל. גדי טאוב, בתגובה פבלובית, כתב השבוע ש"בן-דרור שמאליני מישר לשמאל. כרגיל". מה הקשר ל"שמאל" ול"ימין"? החל מהשבוע הראשון של המלחמה הארורה הזאת אני מתריע שהזרוע המדינית חשובה, משום שככל שהיא תהיה חלשה יותר – גם הזרוע הצבאית תהיה חלשה יותר. הצעתי שוב ושוב להכריז על הפסקת אש, מוגבלת בזמן, כדי להציג אולטימטום לחמאס: פירוק מנשק ושחרור כל החטופים. אותה הצעה לחיזבאללה. הכל לפי החלטות של הקהילה הבינלאומית. לא שחשבתי שחמאס או חיזבאללה ייענו בחיוב. אבל דווקא מכיוון שישראל חייבת להביס את הטרור האנטישמי, הצבאי והתעמולתי, זה בדיוק מה שהיה מחזק את הזרוע המדינית. אפשר להניח שזה היה מונע את החרם על יצוא נשק לישראל של עוד ועוד מדינות ואת המחסור בחימושים. זה לא ששונאי ישראל היו הופכים לאוהביה. אבל היינו יכולים למנוע חלק משמעותי מהעוינות. כן, גם בקמפוסים. הייתי שם כבר בשלושה סיבובי הרצאות. אני מכיר את השטח. אבל הטאובים למיניהם רוצים שנמשיך עם הראש בקיר. עד שלא נגיע לאמברגו נשק מצד ארה"ב – הם לא ינוחו. ולא שיש לי מילה טובה על מדיניותה במזה"ת. מדובר בשרשרת של טעויות. הריסונים על ישראל רק משרתים את ציר הרשע. אבל אנחנו עדיין זקוקים לה. היא טועה אבל ידידה. היא טועה אבל אנחנו לא יכולים בלעדיה.
לא שהטאובים למיניהם ישתכנעו. הרי אם נתניהו היה מכריז על הפסקת אש ואולטימטום – וחבל שלא הכריז – הם היו אומרים שהוא החכם באדם. במקום לריב עם כל מנהיג בעולם, אולי חוץ מוויקטור אורבן, הוא היה הופך את ישראל לא רק לצודקת, אלא גם לחכמה יותר ולחזקה יותר. הוא היה מסיר את איום האמברגו. הרי נתניהו הוביל את ישראל לשפל החמור בתולדותיה. אבל תמיד יש את הטאובים, שכשאין להם מה לומר, ואין להם, יהפכו כל רעיון שלא עבר את אישור משטרת המחשבות של שמש העמים ל"שמאלני".
למען הסר ספקות, דיברתי עם שורה של מקבלי החלטות כשהעליתי את ההצעה. אחד, רק אחד, בכיר במפלגת מרכז – חשב שאני צודק. ואחד, רק אחד, ממקורבי נתניהו, שאוחז בתפקיד בכיר, חשב שהרעיון נכון. אבל הם לא הצליחו לשכנע. גנץ ואיזנקוט, לצערי, לא השמיעו שום רעיון מחוץ לקופסה כשישבו בממשלה. מה שבטוח הוא, שאין שום קשר ל"ימין" ול"שמאל". יש קשר לשכל ישר.
העיתון שפעם היה מכובד
"הניו יורק טיימס" פירסם כתבת תחקיר זדונית במיוחד, הפעם על כך שצה"ל פוגע בזדון בילדים. הכתבה, שמובאים בה ציטוטים של אנשי צוות רפואי שנשלחו לרצועת עזה, לוותה גם בצילומי סי-טי, שמציגים קליעים בראשי ילדים. בעקבות ביקורת מבוססת ועניינית, גם על התוכן וגם על הכותבים, העיתון התעקש שהוא עומד מאחורי הפרסום. ילדים נהרגים בכל מלחמה. קליעים בראש יש בכל מלחמה. זו בוודאי לא הוכחה לפגיעה מכוונת בילדים.
נניח לוויכוח בין מומחים בליסטיים ואנשי רפואה. יורשה לי לבקר את ה"תחקיר" מכיוון אחר. נניח, לצורך העניין, שחמאס מפרסם נתונים נכונים על ההרוגים. ובכן, לפי הנתונים, 40 אחוז מההרוגים, 13,737, הם גברים בגילי הלחימה, 18-59, למרות שהם 29 אחוז מהאוכלוסייה. לעומת 6,297 נשים באותה שכבת גיל. כלומר, מספר הגברים בגילי הלחימה יותר מכפול ממספר הנשים. לפי אותם נתונים, 32 אחוז מההרוגים הם בני פחות מ-18, למרות שהם 50 אחוז מהאוכלוסייה (הגיל החציוני הוא 18). כלומר, גברים בגילי הלחימה נהרגים הרבה יותר, נשים וילדים הרבה פחות.
הטענה החוזרת ונשנית נגד ישראל היא על "אש בלתי מובחנת" (Indiscriminate Fire). לוּ זה היה נכון, התפלגות הנפגעים הייתה דומה להתפלגות הגילים באוכלוסייה. והנה, אפילו נתוני חמאס מוכיחים שאלה טענות סרק. ובוודאי שאין פגיעה בזדון בילדים. בדיקה פשוטה הייתה מגלה לעיתון-שהיה-פעם-מכובד שהטענה על הרג מכוון של ילדים היא אגדה אורבנית. אבל זו אגדה אנטישמית, על "יהודים הורגים ילדים". העיתון לא ויתר עליה.
צרפת, גם בראשות מקרון, הייתה שותפה לעקירת דאעש, שגבתה כ-40 אלף אזרחים הרוגים, בלי ששוגרו רקטות על פריז ומרסיי. אבל מבחינת מקרון, שישראל תילחם בחמאס באבנים ומקלות. אולי הוא ירשה לנו גם אמצעים לפיזור הפגנות
