סדרת הכתבות "בית (שם זמני)", ששודרה השבוע בחדשות קשת, הייתה אמורה לעלות מוקדם יותר ונדחתה מסיבה פשוטה: השילוב בין מלחמה לרצועת מגזין במהדורה יומית מלכתחילה מועד לפורענות. אולם במקרה זה העכבה יצאה לטובה ברמה הסמלית: אין כמו חג הסוכות, שבו העם היהודי מצווה לזכור עד כמה "בית" הוא מושג נזיל ומעורער, כדי להבין מה קרה לאנשים שראו את בתיהם עולים באש ואת קהילתם נחרבת. מבחינתם סוכות לא החל בשבוע שעבר ומסתיים היום: הוא נמשך שנה שלמה וחג זה בטח לא היה.
1 צפייה בגלריה
yk14125658
yk14125658
(סוכות כמצב קיומי. מתוך "בית (שם זמני)")
הפרויקט של רותי שילוני מלווה לאורך חודשים מספר חברים וחברות מקיבוץ ניר עוז, סמל של הפקרה ומחדל והמקום שראש הממשלה "נערך" לבקר בו מאז חודש יוני, במהלכם הספיק לטוס כבר פעמיים לארה"ב. אולם כוחן של הכתבות טמון בהטלת הזרקור על הפליטוּת הפיזית והרוחנית, ולאו דווקא בסגירת חשבון מוצדקת מול הממשלה, מערכת הביטחון ויתר הגורמים שהאסון התחולל במשמרת שלהם.
כמובן שהדרישה להשיב את החטופים והחטופות עולה שוב ושוב, וצלקות השבת השחורה (וגם שנות הירי לעוטף) משובצות בכל תיאור של הכאוס אליו נקלעו משפחות שניצלו מהתופת אך לא מההשלכות הטוטאליות שלה. אולם, הבחירה בליווי ממושך של הדמויות בכתבה מפיקה הרבה יותר רגעים ותובנות שניתן לשייך לגזרת "החיים עצמם", שם מתרחשים תהליכים וצריכות להתקבל החלטות שאינן תלויות בהכרח בהקמת ועדת חקירה או בגודל התמיכה הממשלתית.
הדבר בולט במיוחד סביב השאלה שריחפה לאורך שלושת פרקי הסדרה והונחתה אמש באופן מפורש: האם ניתן לחזור לבית אחרי הזוועות שבוצעו בו. באופן מעורר המחשבה, התשובות המגוונות לא ממש עסקו בתנאים כגון הגברת הביטחון והמשך האחיזה הצבאית בצפון הרצועה, אלא בשאלות כגון האם נכון שילדה קטנה תלך בשבילים שבהם רצחו את אבא שלה ורבים מהשכנים והשכנות. על אף שהקיבוץ לא קרוב אפילו לשיקום (בזמן ששרים וח"כים קוראים להתנחל בעזה), חלק מהחברים והחברות בכתבה לא מטילים ספק בכך שניתן יהיה לגור שם, אבל בהחלט קשה להם – ואולי אפילו בלתי אפשרי - לחשוב על המקום כעל "בית": מה שהיה הרי לא יחזור ומה שיהיה לעולם רק יהדהד את מה שהיה.
במובן הזה, השם "בית (שם זמני)" לא מתאר רק את ציר הזמן של הכתבות ואפילו לא רק את הטראומה של ניר עוז, אלא משהו עמוק הרבה יותר: שנה אחרי הטבח, יש לא מעט אנשים שעבורם למילה "בית" (הקיבוץ, המושב, העיר, המדינה) יוצמדו מעתה ועד הודעה חדשה הסוגריים של "שם זמני". האסון הפך את סוכות מחג שבו בני ובנות ישראל יוצאים מהבית כדי לשמוח בו למצב קבוע של גלות קיומית.