ברקע הלחימה המתגברת בצפון, והחזרה הקרבה ללימודים, הורים לאלפי התלמידים בגליל עדיין לא יודעים האם יתירו בפיקוד העורף וברשויות המקומיות את החזרה ללימודים, או שמא המציאות המורכבת תימשך ללא שינוי.
בעוד שבמסגרות החינוכיות "החיים נעצרו" והשגרה בוטלה, עבור ההורים הקושי הוא בחזרה למקומות העבודה והם אינם יודעים איך יתמודדו איתו ללא מסגרות לילדיהם.
כך למשל, קרוב לאלפיים תלמידים בקיבוצי הגליל העליון לא זכו עדיין לרגע אחד של שגרת לימודים כמו שאר ילדי המדינה. הורים לתלמידים משמונה קיבוצים - שדה נחמיה, עמיר, כפר בלום, שמיר, כפר סאלד, להבות הבשן, גונן ונאות מרדכי פנו אתמול במכתב נוקב לשר החינוך יואב קיש והתחננו להכרה ולמענה ייחודי שיאפשר להם להעניק לילדיהם סוף-סוף מסגרת חינוכית מותאמת.
ההורים בגליל העליון מסבירים כי מאז תחילתו של התמרון הקרקעי בלבנון והתרחבות הירי לאזורים נרחבים בצפון, הם נאלצים לשלם "מחיר כפול". על אף שאין שינוי במציאות הביטחונית ביישובים המטווחים, "שגרת החירום" שנוצרה בשנה האחרונה בקו העימות הופסקה, הנחיות פיקוד עורף הוחמרו והילדים נשארים בבתיהם ללמידה חלקית ומרחוק: "זו כבר שנה שנייה שהילדים שלנו במציאות הזאת. לא נעשה דבר כדי לחשוב אחרת ולאפשר להם מסגרת לימודית אמיתית ולא זום", אומרת בתסכול אילנה שמולה, מקיבוץ עמיר. היא אם לשלושה ילדים בני שבע, עשר ו-12. "זה כל כך כואב כמה שהילדים שלנו פה באזור 'נדפקים' מהמציאות הזאת ונשארים בפיגור גדול ובחיים שונים כל כך מכל ילד נורמלי אחר במדינה", שמולה מוסיפה. לדבריה, "איך הילדים שלנו יסגרו את כל הפערים שצברו כשהכל ייגמר? התחושה היא שהופקרנו. אם מסוכן ללמוד מחוץ לקיבוץ אז תשאירו את הילדים פה ותדאגו להם כאן למסגרת".
איתי, בנה הבכור של אילנה הוא תלמיד מחונן בתוכנית המצטיינים בגליל העליון, אבל סיכויי ההצלחה שלו הולכים ומתרחקים לעומת הילדים במסגרות דומות מחוץ לטווח האש: "הלימודים בזום פשוט לא הגיוניים", הוא אומר. "קשה מאוד ללמוד ככה, אף פעם לא מבינים ולא מתקדמים באמת בלימודים. האינטרנט נתקע והזום נופל או שיש אזעקות. אם אי-אפשר לצאת, אני רוצה ללמוד כאן בקיבוץ".
פנינה אייזנברג, מנהלת הקהילה בקיבוץ כפר סאלד ואמא לשני ילדים במערכת החינוך מציינת כי אחרי מעל שנה, ציפו התושבים בקו האש הקדמי כי יימצאו פתרונות יצירתיים: "אנחנו מצפים שבמשרד החינוך ייפרדו מהאשליה של למידה בזום ויבינו שזו העת לעבור ללמידה גיאוגרפית". היא מסבירה כי "הילדים כבר לא נכנסים לזום, להורים כבר אין כוחות לתמוך בזה טכנית ולמורים אין רצון ללמד בבלוף הזה. בכל קיבוץ ויישוב גרות מורות וגננות והן צריכות לפתוח מסגרות מקומיות חלופיות. ילדים יפגשו שם ילדים אמיתיים ויקבלו מענה פדגוגי ורגשי ויפגשו מורה בשר ודם שיכול לראות אותם באמת ולא רק לחפש אותם בריבועים במחשב. כך גם אנחנו נוכל סוף-סוף לצאת לעבודה".
ממשרד החינוך נמסר: "המשרד פועל בנושא, באופן צמוד ומלא עם הרשויות המקומיות, פיקוד צפון ופיקוד העורף, על מנת לבחון אפשרויות להרחבת הלמידה הפיזית וזאת, בכפוף לאישור הרשויות הצבאיות ונוכח המגבלות".
