הממשלה, כך נמסר, תדון עוד השבוע בתקציבה לשנה הבאה. הודעה חשובה, רק שחסר בה פרט חשוב: נכון לכתיבת שורות אלו, אין בנמצא הצעת חוק תקציב לשנה הבאה. שר האוצר סמוטריץ' קיים בספטמבר מסיבת עיתונאים רועשת שבה נזרקו לאוויר כמה רעיונות ומספרים. שום דבר סגור או מחייב. במהלך אוקטובר פורסמו בזו אחר זו טיוטות של "התוכנית הכלכלית"; הן תפחו עד שהגיעו ל-250 עמודים. הטיוטה האחרונה כוללת שורה מאוד ארוכה של תיקוני חקיקה בתחומים רבים של פעילות ציבורית, ממספר סטודנטים בבתי ספר לרפואה עד ל"קידום הנגשת נתונים פיננסים לצורך מחקר וסטטיסטיקה רשמית".
יש מקום לתהות הכיצד הצעות אלו קשורים לתקציב מלחמה 2025, אך נניח לדבר. ולא שכולן מיותרות. להפך, רובן חיוניות וחלקן אף משקפות עבודת הכנה רצינית ותפיסה נכונה של התייעלות במגזר הציבורי. הבעיה שהן משדרות תחושה כוזבת של עסקים כרגיל. ואין עסקים כרגיל; יש כלכלת מלחמה שראש מממשלה, שר האוצר וצמרת האוצר מסרבים להכיר בה ולנהל אותה.
1 צפייה בגלריה
(לצמצם הוצאות ב־30 מיליארד שקל. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' | צילום: חיים צח / לע״מ)
הפרקים העיקריים של "התוכנית הכלכלית" כוללים את הגזרות שאמורות להגדיל את הכנסות המדינה ולצמצם את הוצאותיה האזרחיות בקרוב ל-30 מיליארד שקלים. סכום אדיר, שהוצאתו מהכוח אל הפועל תחייב חקיקה פרטנית מסובכת. כצעד מקדים לכך פירסם האוצר תזכירים של הצעות חוק (ותיקוני חוק) שיאפשרו את מימושה: הקפאת השכר הממוצע המחושב לצורך עדכון כל הקצבאות הסוציאליות והאישיות, ביטול רב-שנתי של התאמת מערכת המסים הישירים לאינפלציה השוחקת את כוח הקנייה של השכירים, העלאות מסים על רווחי הון ורכוש ממושים ולא ממושים ("מס רווחים כלואים") ועוד.
לדעתו של כותב שורות אלו, בגזרות המוצעות אין מענה לצרכיה של מלחמה ממושכת, הן יוצרות אשליה של זמניות ויש בהן ניסיון ברור לטאטא את הירידה המתחייבת ברמת החיים אל מתחת לשטיח הסלנג הכלכלי. נכון יותר היה להעלאות בגלוי הן את שיעורי המסים הישירים לסוגיהם והן את שיעור מס ערך מוסף ל-21%. מהלך שהיה משדר רצינות תקציבית ארוכת טווח, על אף היותו לא פופולרי.
להוליך למשבר פיננסי
לא מוכרת לי אף תחזית לפיה האתגרים הכלכליים של ישראל ייגמרו בקרוב. לפי הערכות הכלכלנים של קרן המטבע הבינלאומית, כפי שפורסמו לראשונה ב"ממון", הגירעון בתקציב הממשלה יגיע השנה ל-9% מהתוצר (ולא ל-6.6% כפי שתוכנן) ובשנה הבאה ל-5.5% מהתוצר – שוב חריגה של מיליארדים רבים מהתכנון. הגירעונות התקציביים הגבוהים עלולים להתגלגל למשך עשור שלם, להקפיץ את החובות של הממשלה עד מעבר ל-100% מהתוצר המקומי ולהוליך למשבר פיננסי, לצד הכלכלי.
וזו נקודת התורפה של הדיון המתוכנן: אין טעם לכנס את הממשלה לאישור "גזירות" בלי שמונחת בפניה גם הצעת חוק תקציב המלאה – כלומר הצעה לתקציבי הוצאה של כל משרדיה, ממשטרה עד לחינוך, בריאות ותשתיות – ותחזית מקרו-כלכלית מפורטת ל-2025 עד 2027, תחת הנחות ביטחוניות שונות. לפני שהם מרימים ידיים צריכים השרים לדעת מהו סדר העדיפויות התקציבי לשנים הבאות, בכמה צפוי לצמוח המשק, בכמה מעריך האוצר את הגירעונות העתידיים, בכמה יעלו המחירים והאם ישנם בתקציבים המוצעים מנועים עוצמתיים שידחפו את הכלכלה הישראלית במעלה הר הצמיחה – או רק משקלות שיבלמו זמנית את הידרדרותה?
כפי שדברים נראים עכשיו, אין כוונה להעסיק את הממשלה בנושאים "שוליים" שכאלה. לא ניכרת גם כוונת-אמת להחליט על ביטול לא-סמלי של משרדים מיותרים ועל הימנעות מוחלטת מהזרמת כספי תקציב המדינה למטרות פוליטיות ומגזריות. אך בלי ראייה כלכלית, ביטחונית וחברתית כוללת, התמקדות ברשימת הגזרות המסובכות בלבד היא בריחה מאחריותו הלאומית של משרד האוצר.
אין טעם לכנס את הממשלה לאישור "גזירות" בלי שמונחת בפניה גם הצעת חוק תקציב מלאה ותחזית מקרו-כלכלית מפורטת ל-2025 עד 2027, תחת הנחות ביטחוניות שונות
