קשה לחשוב על משימה עיתונאית חשובה יותר מסיקור מלחמה בשטח שבו היא מתחוללת. ההיסטוריה המדממת מלאה בדיווחים אמיצים שנחרתו בזיכרון, וכמה מהם אף הביאו לשינוי דרמטי במציאות. אבל מה שעשה דני קושמרו ב'אולפן שישי' של חדשות קשת בשבוע שעבר לא נכנס לפנתיאון אלא לאגף הוואט דה פאק, שהולך ומתמלא למרבה הצער: מגיש טלוויזיה בכיר מאוד שלא מסתפק בתיעוד הפעילות בדרום לבנון, אלא לוקח חלק בפיצוץ בניין בעודו מזוהה כעיתונאי. גם אם המטרה מוצדקת לחלוטין, זה פשוט לא משהו שאמור לקרות - לא מצד הצבא (שאחר כך מתפלא שלוחמים עושים מה שבראש שלהם), ובטח שלא מצד התקשורת, שהאינטרס שלה משלל סיבות (אתיות, בטיחותיות ומשפטיות) הוא לבצע הפרדה ברורה בין מי שמסקר למי שנלחם. להבדיל כמה אלפי הבדלות, דמיינו את קושמרו מדווח בתדהמה על "עיתונאי" ב'אל-ג'זירה' שהשתתף בירי נ"ט נגד מוצב צבאי. הוא וחדשות קשת לקחו עד לקצה מחוזות הפארסה את המיתוג שלו בתור אקשן-פיגר שצולל, דוהר ומרחף. רק שהפעם זה הגיע כל כך רחוק שלא רק בניין של חיזבאללה פוצץ, אלא גם המחסום שמבדיל בין סיקור פטריוטי לאובדן עשתונות.