מעצם ההגדרה, בפסטיבל קולנוע להט"בי יש משהו שמצביע על אדג'יות, על רצון להיות אלטרנטיבה למיינסטרים. יאיר הוכנר, מייסד הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה שפועל כבר 19 שנה בסינמטק תל-אביב – ושתמיד מביא אליו אושיות בינלאומיות ומקומיות לצד אלפי צופים – רואה את הדברים קצת אחרת. "כמו בכל פסטיבל קולנוע, גם אצלנו יש תכנים יותר אדג'יים ואלטרנטיביים", הוא אומר. "הרי גם בישראל של היום אתה שומע מפכ"ל ושרי ממשלה מדברים על הקהילה בצורה מבישה, כך שאנחנו צריכים להנכיח את עצמנו בצורה אחרת. אבל יש גם סרטי מיינסטרים שרק במקרה עוסקים בגיבורים להט"ביים".
האמירה הזו נכונה השנה במיוחד: במסגרת הפסטיבל, שייפתח ביום חמישי (עם הענקת פרס הוקרה לחנה לסלאו) ויימשך עשרה ימים, יוקרנו שניים מהסרטים המדוברים של עונת האוסקרים – "אמיליה פרז", מיוזיקל צרפתי-מקסיקני עם סלינה גומז, שמסומן כזוכה אפשרי באוסקר הבא, ו"יופי מסוכן", מותחן מבריק שמסמן את הקאמבק של דמי מור. יש גם פאנל שמוקדש לסדרת הדוקו-ריאליטי "דנה קמה" בכיכובה של יקירת הפסטיבל (והקהילה) דנה אינטרנשיונל, ועוד שלל סרטים – חלקם למיטיבי לכת וחלקם עונג מיינסטרימי.
מה שהשתנה הוא הנסיבות: המלחמה מקשה על שת"פים עם חו"ל, ובקשות של הוכנר להקרנת סרטים מסוימים נתקלו לא פעם בסירובים, ולא תמיד מנומסים. "נחשפתי השנה לכמויות שנאה עצומות", הוא אומר. "אנשים כותבים לי שלא ישתפו פעולה עם מי שמשתתף בג'נוסייד. אבל אני רגיל לזה: הקהילה הלהט"בית בכל העולם היא בעלת מודעות פוליטית גבוהה, והרבה פעמים פרו-פלסטינית. זה לא חדש. לכן הפסטיבל הזה חשוב: אנחנו נלחמים על קיומנו מול החוץ וגם מול הפנים".
ודווקא בגלל הנסיבות, יש משהו מרגש בכך שהסרט הפותח את הפסטיבל הוא "היפהפייה מעזה" – אין קשר למלחמה – שעוסק בקהילה הטרנסית הערבית בארץ ובאישה טרנסית מהרצועה שמצאה מקלט כאן.
