מעט מאוד הצגות בארץ רצות שבע שנים ומועלות 400 פעמים. "סוס אחד נכנס לבר" בקאמרי – עיבוד של מיכה לבינסון, אבנר בן-עמוס ודרור קרן לספרו של דויד גרוסמן בכיכובו של קרן – ציינה לפני כחודש 402 הצגות. ההישג יצוין רשמית בהצגה שתתקיים ב-15 בנובמבר. "אלו לא מספרים שהצגות רצות איתם, בטח לא בתקופה כמו שלנו", אומר קרן. "לא מדובר במחזמר או בקומדיה. זה סיפור שנוסע בזמן ונוסע בנפש, עם הרבה נקודות שמי שחי פה יכול להתחבר אליהן".
ההצגה עלתה לראשונה ב-2017, ומשתתפים בה, מלבד קרן, יגאל זקס, איה גרניט-שבא וניר ברק. "התחלנו לעבוד עם מיכה לבינסון כבמאי", משחזר קרן. "לצערנו, הוא נפטר אחרי שהתחילו החזרות, ואני המשכתי בעבודה. אף אחד לא ציפה להישג כזה".
איך אתה מסביר את ההצלחה?
"יש איזשהו סוד ביצירה הזאת. הקהל שיושב באולם מבין לאט-לאט שהוא פרטנר להצגה, כי לפחות בחלקה הראשון היא מעין הופעת סטנד-אפ. אני יכול לכתוב ספר עם מה שאנשים כתבו או אמרו לי על ההצגה: אנשים פגשו בה את הבית שלהם, את האשמה. יש גם את הצד הפוליטי. יש בהצגה מונולוג שמדבר על מתנחלים ועל הכיבוש בהומור שחור, ועם השנים מתברר שהוא ממש נבואי. אתה מרגיש את המתח של החיים בחוץ בתוך אולם התיאטרון".
איך גרוסמן הגיב?
"הוא אוהב את ההצגה. בכל פעם שאנחנו נפגשים, הוא אומר, 'אני מתגעגע. אני חייב לבוא לראות את זה עוד פעם'".
איך זה להופיע בהצגה כזאת בתקופה הנוכחית?
"המציאות שלנו היא סיוט שלא נגמר. היא סבל ועינוי מתמשך לאנשים שחרדים לגורל ילדיהם, אחיהם, בני משפחתם, חטופים שהממשלה מפקירה. המלחמה נמשכת בלי יעד ברור, בלי חתירה להסכם כלשהו. אז אמנות עכשיו? תיאטרון? אני מקווה שאנחנו מצליחים להעביר חוויה אנושית כלשהי, שמזכירה לאנשים שהם בני אדם, שגורמת להם לחשוב. מגיע לנו לחיות במדינה שערכים כמו הומניות, מוסר ואמון צריכים להיות שווים בה משהו. לצערי, זה לא המצב כרגע".
