1. הרעידו את הרשת. בשעות הלילה, המונח "טבלת ליגת העל" היה רביעי בחיפושים החמים בגוגל, בעוד המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי ת"א ניצב ראשון, "מכבי חיפה" היה חמישי והפועל חיפה נגד מכבי נתניה הביא את המקום ה-12 הסופר-מכובד. התקצירים השתלטו על הטיקטוק ובטוויטר היו ויכוחים (כרגיל). הכדורגל הישראלי השתלט על האינטרנט, והיום זאת המקבילה ל"שיחות הברזייה" של פעם. כולם דיברו על ליגת העל, והפעם לא כדי לחבוט בה. אין תהליך, והמציאות של הכדורגל הישראלי רנדומלית כמו מוצרים בחנות סטוק, אבל מכל הערבוביה הזאת בתוך הרחבה עולה מסקנה אחת: גבירותיי ורבותיי, יש ליגה. סוף אוקטובר זה הזמן המושלם להכריז על כך. האביב של הכדורגל הישראלי קרה בסתיו.
2. על ראש שמחתם. יש להניח שרוב החיפושים אחר הטבלה היו של אוהדי בית"ר, שרחוקה שלוש נקודות מהראשונה מכבי ת"א, ויש לה עוד משחק חסר. הם רצו לוודא שלא עובדים עליהם. זה היה שבוע מושלם של בית"ר, שיכפול ישראלי של מה שעשתה השבוע אימפריה אחרת בשם ברצלונה. שני ניצחונות ענקיים על יריבות מיתולוגיות מול אצטדיון מלא. על מכבי חיפה זה היה ניצחון ראשון מאז 2020, על מכבי ת"א זה ניצחון ראשון בליגה מאז 2018. בעונה המשוגעת ההיא – 2017/18 – בית"ר עם בני בן-זקן רצה למעלה בהפתעה. הפעם זו פשוט האצה של תהליך. הפרויקט של ברק יצחקי ואלמוג כהן זינק מ-0 ל-100 כמו מכונית פורמולה-1. לנצח את מכבי ת"א ומכבי חיפה? זה בטח תוכנן לעונה הבאה. להפוך את טדי למבצר? היה אמור לקחת שנתיים. להפוך בעשרה שחקנים ולהראות אופי של אלופה? ינואר 2026, במקרה הטוב.
בדיוק כמו בסרט "מאניבול" עם המנהל השאפתן בראד פיט, שקבוצת הבייסבול שלו עם הניהול המוזר שמבוסס על נתונים מתחילה לצבור רצף ניצחונות פסיכי, וכמעט שוברת את שיא כל הזמנים בעונה הראשונה. יש קווי דמיון, בית"ר הביאה שחקני "מאניבול". סילבה קאני, טימוטי מוזי, ירין לוי, ג'אקוב ג'נו - חבורת שחקנים שרק בבית"ר האמינו בהם באמת והם משחקים אותה בכל שבוע. אליהם הוסיפו גניבה בשם פטריק טוומאסי ופתאום יש קבוצה מוכשרת מאוד. ואם להמשיך במטאפורת הסרטים, אז הם סוג של נקמת המנודים. לא רצו אותם באף מקום, והם התאחדו כדי לבנות קבוצה שתנקום בכל הליגה.
3. בכר מאלתר. ברור לחלוטין לאיזה ז'אנר זה שייך – השריף שב העירה כדי להחזיר לה את הכבוד. כרגע הוא בשלב שבו הוא מגלה שהטריקים הישנים כבר לא עובדים ותוהה אם הוא האיש המתאים למשימה. הוא יילחם וימשיך לעשות את הדברים הקבועים: חילופי מערכים מהירים, גישה התקפית שאף פעם לא מסופקת מ-0:1. בכר רוצה להחזיר את השואו, הבעיה היא שאין לו במה כרגע בגלל המצב הביטחוני. האוהדים יבואו לכל מגרש, אבל בלי המקדש סמי עופר - היכולת יורדת ב-20 אחוז. בכר ילמד טריקים חדשים, מערכים חדשניים, ויעבור מסע אשר בסיומו הוא יגלה – חזרתי הביתה, או שזה כבר לא הבית שלי כמו פעם. השריף של חיפה שם את רוב הצ'יפים שלו על דיא סבע, שעובר מסע דומה: משחקן מושמץ לחזרה לעמדת הכוכב.
4. עדיין הפייבוריטית. מול מכבי חיפה זאת הייתה הצהרה: "האלופה פה". היא המלכה שצריכה לשמור על הכתר בסרט ההמשך שובר הקופות, והיא בשיא כוחה. ז'רקו לאזטיץ' הוא מאמן טוב יותר מרובי קין, והקבוצה שלו עמוקה יותר. כשהחלקים מתחברים, היא טובה מדי עבור הליגה הזאת. כשלא, כמו בטדי, היא פגיעה. אבל עדיין הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות, הבוסית שצריך לנצח בשלב האחרון כדי לסיים משחק מחשב.
ברגע שהמסע האירופי ייגמר יהיה הרבה יותר קשה לעצור אותה. יש לה המון כלים: דור תורג'מן רוצה אירופה בעונה הבאה, דור פרץ רוצה להיות הקפטן הבלתי מעורער ואלעד מדמון פשוט מת להוכיח שהוא שווה כל שקל ששולם עליו. הוא בטח כל יום מדמיין את הכתבה על הילד מנתניה שהגיע לפרמייר-ליג. ערן זהבי יצטרך להחליט אם הוא הופך להיות המאסטר ספלינטר של כל החבורה הזאת ולהיות החונך של הצעירים. שאלת זהבי תעלה לדיון בצורה רצינית רק אם מכבי ת"א תתחיל להפסיד. כל עוד היא מנצחת, לאוהד הממוצע לא אכפת אם זהבי בהרכב.
5. לא סחבק, מנהיג. רן קוז'וך הוא סמואל ל. ג'קסון בסרט הקאלט "המאמן קרטר". מאמן שאף אחד לא האמין בו, שחקניו זילזלו בו – ואחרי כמה ניצחונות קיבלו את העובדה שיש כאן מנהיג בעל שיעור קומה. באר-שבע כבר השיגה את הניצחונות הללו, החשדנות יורדת. יש קינגס קאנגווה, יש דן ביטון, אנטוניו ספר עדיין כאן והלדר לופז ממשיך לאמלל כל יריב. חוליית ההתקפה נוצצת, טוטו-טרנר נפלא כהרגלו. בקרוב האוהדים יחזרו לשיר את הלהיט המצחיק שלהם "באר-שבע לא תרד" אחרי שהיא תעלה למקום הראשון. לפני שנה סמכו על קוז'וך שישאיר את מכבי פ"ת בליגה וזה נגמר בגביע. באר-שבע רצתה רק צמרת, והתהליך עוד יביא צלחת.
6. לא לפחד כלל. חמש נקודות מפרידות בין ריינה השישית למכבי ת"א. כל ליגה צריכה סוס שחור ופה יש שלושה לפחות: הפועל חיפה, בני ריינה והפועל ירושלים. כולן בנויות בצורה דומה: מאמן ותיק שמכיר את המערכת, סגל שלא עבר מהפכה גדולה, ואמונה שאפשר לשאוף ליותר מהשתתפות בפלייאוף העליון והשפעה על זהות האלופה. עכשיו אפשר להשתתף במרוץ לתואר, גם אם זה יהיה לזמן קצר ויעלה במומנטום בהמשך. להסתכן זה שווה. והנה, בתזמון מושלם סרט הקאלט "מתחת לאף" עלה לנטפליקס והן יכולות לקחת משפט אחד מתוכו: "מי שלא מסתכן, לא מרוויח. מה, אנחנו פחות טובים מהם?"
