1.
בבריטניה פותחים מהדורות חדשות בבוקר הגשת התקציב בהכרזה חגיגית: "היום יום התקציב". לפני שנים די רבות היום הזה היה חגיגי גם בישראל. לקראתו קיימו במשרד האוצר ימי עיון מיוחדים, שאליהם הוזמנו פרופסורים לכלכלה. ראשי הממשלה ושרי האוצר דיברו בחגיגיות ואחריהם בישר יו"ר הכנסת בחדווה על הגשת התקציב. בימינו, אילו יכלו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' להגיש את התקציב עם הוראת "איסור פרסום", הם היו עושים זאת בלי להסס.
2.
התקציב לשנת 2025, שהוגש אתמול לאישור הממשלה באיחור עצום, הוא בוודאי לא אירוע משמח, אלא עצוב, מדכא, מרגיז ורע. בימים כתיקונם תקציב המדינה, בליווי חוק הסדרים רחב, מכיל עשרות רפורמות חשובות, תוכניות המלוות במנועי צמיחה למשק, ושלל בשורות לאזרחי המדינה. זה קרה אפילו בתקופות של אירועים ביטחוניים קשים כמו האינתיפאדות, ובתקופות מיתון, אינפלציה ואבטלה גבוהים. תמיד התלוו לתקציב שורה של רפורמות חשובות וצעדי צמיחה כלכלית שייטיבו עם האזרחים. זה לא קרה הפעם.
3.
נכון, המדינה שרויה במלחמה, אולם דווקא התקציב וחוק ההסדרים יכולים היו להביא עימם בשורות לציבור: כספים לחינוך ולבריאות, השקעות בתשתיות ובהייטק, סיוע מוגדל לעסקים ותמיכה בחיילי המילואים. במקום כל אלה קיבלנו תקציב של פגיעה בשכר, בפנסיות, בקצבאות, בהטבות המס, גזירות על ההשכלה הגבוהה ודחיית פרויקטים שיכולים להוביל לצמיחה בעתיד. חבל מאוד שקברניטי המדינה לא שמעו לנגיד, שהצהיר בימים האחרונים כי דווקא בעת הזאת זו הזדמנות טובה לפעול לקידום המשק בשנים הבאות. עצוב ומדאיג.
