"אולי מתקרב היום שתוכל לבקר בביירות", אמר השבוע מקור לבנוני באופטימיות מופרכת. דיברנו אחרי שבביירות שמעו כי ישראל מגיבה בחיוב להצעות להפסקת אש. את פרטי המתווה המתגבש בין ישראל ללבנון פירסמתי בעמודים אלה באמצע השבוע, והגורם מלבנון ניסה לוודא ש"זה הכל, ואין עוד דרישות טריטוריאליות, וצה"ל לא יישאר בלבנון". הוא היה מלא בוז לחיזבאללה. "עכשיו זו ההזדמנות, לא תהיה אחרת, הם חלשים. נעים קאסם הוא שום דבר".
מאוחר יותר, הציג גורם ביטחוני בכיר ישראלי חוות דעת זהה למדי. "זו לא אותה לבנון. לא כי נביה ברי (יו"ר הפרלמנט השיעי) או ראש הממשלה נג'יב מיקאתי הפכו פתאום לאנשים חזקים. או כי צבא לבנון הפך לעוצמתי. אלא כי חיזבאללה נחלש כל כך, וזה מפנה מקום לאחרים. חיזבאללה של נעים קאסם זה לא חיזבאללה של נסראללה, או של פואד שוכר, אחמד ג'עפר מעתוק, מוחמד סרור, אבו-נעמה נאסר וכל שאר האחרים שחיסלנו".
המרכיב הראשון בהסכם המתגבש הוא יישום רחב של החלטה 1701. ב"רחב", הכוונה היא לכך שייפתרו בעיות יסודיות הקשורות בהחלטה ההיא. הנה בעיה אחת: בחירת נהר הליטני כקו הגבול מאפשרת לחיזבאללה להתקרב יתר על המידה לאצבע הגליל ולמטולה. התשובה היא שצבא לבנון יכריז על האזורים הללו כשטח צבאי סגור. בעיה אחרת: בעבר, טענו הרשויות בלבנון שאינן יכולות לאכוף את איסורי הכנסת התחמושת והנשק, כי אסור להן להיכנס לשטח המוגדר "פרטי". גם הנושא הזה טופל בטיוטת ההסכם החדש.
מרכיב שני הוא מנגנון בינלאומי לניטור הפרות, כזה שייתן לישראל לגיטימציה לתקוף – אם צבא לבנון ויוניפי"ל יתעלמו ממעשי חיזבאללה. במערכת הביטחון מדגישים כי המבחן יהיה של הדרג המדיני, כך שהפעם ישראל לא תאפשר לחיזבאללה להקים אוהלים בשטחה (בשעה שהוא מתכנן פלישה לגליל). לא ייאמן שהיינו במצב כזה רק לפני כשנה.
המרכיב השלישי הוא מניעת בניית הכוח המחודשת של חיזבאללה. זהו המרכיב המאתגר ביותר. המעורבות הרוסית, אם תהיה כזו (בישראל רוצים בה) אמורה להניא את משטר אסד בדמשק מתמיכה במשלוח הנשק האיראני לחיזבאללה. בארה"ב נחרדו – זו המילה – מהרעיון שהרוסים ישחקו תפקיד מבחינת ישראל.
העניין הבסיסי ביותר הוא שחיזבאללה מפסיק לירות. בכך חזית הדרום מתנתקת מגבול הצפון. הישג מדיני ראשון וחד-משמעי של המלחמה; כזה שהושג בזכות ניצחונות צבאיים מכריעים של צה"ל. בזכות ההקרבה של 49 חיילי צה"ל שנפלו במלחמה בצפון.
אך כדי שההישג יעוגן, הממשלה צריכה לפעול ומהר. להמחיש שהיא יודעת כיצד לממש רווחים, ולא לירות סיסמאות. הרבה מדברים על הדרך שבה המזרח התיכון השתנה. בגלל המכה הקשה לחיזבאללה, הרס חמאס בעזה, התקיפה הישראלית באיראן. אך השינוי לא יימדד בהצלחה המבצעית, אלא בעובדות בשטח. חזרת תושבי הצפון לביתם והביטחון המתמשך שלהם. צה"ל סיפק את הסחורה. המבחן הוא של הפוליטיקאים, ובעיקר של נתניהו.
מעורב אמריקאי /
"אני לא יודע להגיד מי ינצח", אומר לי חיים סבן, "אבל אני יודע להגיד כך: אם טראמפ ינצח הוא יהיה הנשיא הבא. אם קמלה האריס תנצח, הוא ידאג לכך שתהיה מלחמת אזרחים. עורכי הדין שלו כבר מוכנים על הקווים. עשרות מהם מתכוננים כיצד להגיב לניצחון שלה – עוד לפני שהוא ראה את התוצאות, כמובן. הם כבר אומרים שהאריס תגנוב את הבחירות".
דיברנו אתמול בטלפון. המיליארדר סבן הוא ללא ספק הישראלי המעורב ביותר בפוליטיקה האמריקאית לאורך השנים, בוודאי מהצד הדמוקרטי. ב-2016 הוא היה התורם הגדול ביותר להילארי קלינטון. בוושינגטון אומרים שהנשיא ביידן מקשיב לו. פעם מישהו שאל את סבן על כך. הוא סיפק תשובה סבנית קלאסית: "תראה, כשאני וביידן נפגשים, הוא מדבר חלש, והשמיעה שלי קצת מאותגרת. אז הפגישה מצוינת!" הוא צעיר בפחות משנתיים מביידן, אבל כשדיברנו הוא היה בסיומה של ישיבה עסקית שנמשכה יום שלם, ונשמע נמרץ לקרב. הקרב הוא המרוץ לבית הלבן.
הוא לא רצה להתנבא, כמובן. "לקמלה יש יתרון של חיילי שטח, מבצע ארגון, וכמובן שהיא מנהלת טובה בהרבה מטראמפ. אין על זה ויכוח. מדובר בבלגניסט שלא היה כזה. זה יתרון עצום שיכול לשנות את הדברים", אמר סבן, "אבל להגיד לך שאני יודע מה יקרה? לא. אני יכול רק לקוות".
רוב הישראלים רוצים את דונלד טראמפ, אני אומר לו. ויש גם יותר יהודים בארה"ב שתומכים בו מבעבר, לפי סקרים. "אז תסתכלו במבחן התוצאה!" הוא אומר, "מה עשה טראמפ בסיבוב הראשון? העביר את השגרירות לירושלים. יפה. וארה"ב בחברה טובה עם מיקרונזיה, אורוגוואי ופרגוואי. נו, הישג מסוים. הכיר בגולן כשטח ישראל. כאילו שאו-טו-טו ישראל עמדה לרדת מהגולן. ממש הציל את הגולן. והעניין השלישי: טראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין. אז תביט איפה הייתה העשרת האורניום של איראן אז – ואיפה היא היום. איפה איראן הייתה אז, ואיפה היא היום – מבחינת הקִרבה לנשק גרעיני. יש גם את הסכמי אברהם. ואני נותן לו קרדיט – שהוא לא עמד בדרכו של ג'ארד קושנר, שהוא היוזם והיוצר, כמובן בשיתוף איחוד האמירויות והשגריר יוסף אל-עותייבה. הרי הם אלה שבישלו את זה. עבורו, יש חתימה ומצלמות? אז קדימה".
תשווה לממשל ביידן-האריס, הצעתי. "כשמדברים על יחסי ארה"ב-ישראל, יש דבר אחד שעומד בראש מאוויי. בי-ט-חון. תכתוב את זה באותיות גדולות בבקשה. ביטחון. לא היה נשיא כמו ביידן, בתמיכתה המלאה של קמלה האריס, שעשה עבור ביטחון ישראל כמוהו. אין תקדים היסטורי לזה. זו לא דעתי, זו עובדה". סבן מתייחס לגיבוי שהעניק ביידן לישראל בראשית המלחמה, להעברת הנשק והסיוע, לשיתוף הפעולה האמריקאי בעת ההגנה על ישראל מהתקיפות האיראניות, ולכך ש"יש כרגע בישראל Boots on the ground בסוללות THAAD להגנה אווירית. מי האמין שזה יקרה בכלל? ומשחתות, מטוסים, חימושים, כסף ומה לא. הישראלים לא רואים מה שביידן עשה – ובתמיכת האריס?"
השבוע התפרסמו איתותים מעניינים מצד טראמפ. עצרת עם מנהיגים מוסלמים שהודיעו על תמיכה בו; המכתב ששיגר לקהילה האמריקאית-לבנונית; הפרסומים ששיגר לנתניהו מסר שעליו לסיים את המלחמה עד כניסתו לתפקיד, בחודש ינואר. אפשר לומר בוודאות שאילו האריס הייתה עושה דברים דומים, היא הייתה סופגת אש בלי סוף.
סבן חושש שטראמפ יתהפך על ישראל. "יש עובדה אחת שאני יודע בוודאות – מבפנים. ממש. הוא שונא את ביבי. שונא אותו שנאת מוות. עכשיו הוא דיבר איתו והכל, עזוב את זה. הוא בלתי צפוי לחלוטין. אני לא יודע מה הוא יעשה. ואתה יודע למה? כי הוא לא יודע מה הוא יעשה. האם השנאה שלו לביבי תתורגם גם לנקמה?" הערתי שהם השלימו, עושה רושם. שטראמפ מדבר עם נתניהו ומחמיא לרעייתו. "אנחנו בבחירות! הכל שונה. הוא אדם נקמן. הרי זה איש שאומר שהוא ישלח את הצבא לטפל באזרחים שמתנגדים לו. ואיש נקמן ששונא את ביבי, והוא בלתי צפוי, זו קומבינציה מאוד מדאיגה. בתור ישראלי-אמריקאי, ובתור מי שביטחון ישראל בראש מאוויי, זה מדאיג מאוד".
הוא חושש מהרגעים אחרי הבחירות. "הרי הוא לא מודה בכך שהפסיד ב-2020. וכל הטראמפיסטים? הם אומרים 'אמן'".
מות הקונצנזוס /
הנה שורה תחתונה חשובה: טראמפ היה ונותר הפייבוריט לניצחון בבחירות האלה. האריס הצליחה לצמצם באורח ניכר את הפער שפתח על ביידן, ולהוביל – לפחות בסקרים – לתיקו. מדינת המפתח היא פנסילבניה. אך בשוקי ההימורים, טראמפ כבר ניצח. המודלים אומרים שסיכוייו לנצח גבוהים יותר. ממוצעי הסקרים מעניקים לו יתרון, בשברי אחוזים (לפי נתוני האתר RealClearPolitics).
נתוני העומק של הפוליטיקה האמריקאית אומרים דבר דומה. הנה דוגמה: רק 28% מהאמריקאים סבורים שהמדינה נמצאת "בכיוון הנכון". השבוע ציין הפרשן הפוליטי הארי אנטן ב-CNN שכאשר מפלגה מפסידה בחירות נשיאותיות, הנתון הממוצע בשאלה הזו הוא 25%. שזה קרוב מאוד ל-28%. כאשר מפלגה מנצחת בקרב הנשיאותי, והיא כבר בשלטון, בדרך כלל הממוצע שחושבים שהמדינה בכיוון טוב עומד על 42%. הנשיא ביידן, מצידו, מספק את מנת המרורים שלו לקמפיין האריס. השבוע זה היה כאשר סיפק את ההתבטאות שהשתמע ממנה שתומכי טראמפ הם "אשפה", בשיחת זום (טראמפ הגיע לעצרת יום לאחר מכן עם תלבושת של עובד בפינוי זבל). באופן כללי, ביידן סובל מחוסר אהדה דו-ספרתי; בדרך כלל, כאשר נשיא לא פופולרי מסיים את כהונתו בבית הלבן, מי שמנצחת היא המפלגה השנייה.
באופן מעניין (ואולי מנותק), בממסד הדמוקרטי יש דווקא אופטימיות זהירה. הם מאמינים שהסוקרים טועים, אבל הפעם לטובת טראמפ – משום שהם חוששים משחזור של 2016. שהם מבצעים "תיקון יתר" ומוסיפים מצביעים רפובליקנים. הדמוקרטים מצביעים על סקרים משתפרים לטובת האריס בימים האחרונים במדינות מתנדנדות, ומאמינים ביכולת שלה להביא הישג היסטורי בקבוצה הדמוגרפית הגדולה ביותר באמריקה: נשים לבנות.
וכמובן, יש את סיפור הקול היהודי. שוחחתי השבוע עם מארק מלמן, סוקר ויועץ אסטרטגי המזוהה עם הדמוקרטים. "אין שאלה שיש הרבה עיסוק של יהודים בארה"ב עם נושאים של אנטישמיות וישראל", הוא אמר לי, "וזה נוכח מאוד בתודעה, הרבה יותר מאשר בעבר. איך זה יתבטא בהצבעה עצמה? יש לנו מספר סקרים, וחלק מהם פגומים. אבל הרושם שעולה מהמידע הוא שיש תמיכה חד-משמעית של יהודים במועמדת הדמוקרטית קמלה האריס, אבל יש שחיקה בתמיכה היהודית (בדמוקרטים) שהחלה לפני כמה מערכות בחירות". טראמפ מדבר בעקביות על הקול היהודי בעצרות שלו, ותהיתי בפני מלמן עד כמה היהודים יכולים באמת להכריע. הוא הפתיע אותי. התברר שהם בדקו, וגילו ש"גידול של 10% בתמיכה בהאריס בקרב בוחרים שמגדירים את עצמם כפרו-ישראלים, משמעו אחוז נוסף עבורה בתוצאה הסופית. אחוז אחד לא נשמע הרבה, אבל במצב שבו הרבה מדינות מתנדנדות זה יכול להיות כל ההבדל שבעולם". אז מה פשר כל המיקוד הזה בקול המוסלמי, שאלתי. "זה מחוץ לכל פרופורציה", השיב מלמן, "מוסלמים-אמריקאים הם אחוז אחד מהאלקטורט במישיגן. יהודים מהווים 2%. אלה מספרים נמוכים, אבל אחד כפול מהשני. אבל אם היית מביט בסיקור התקשורתי, קל היה להאמין ש-30% מהבוחרים במישיגן הם מוסלמים-אמריקאים".
ולבד מהפוליטיקה של הפוליטיקה, יש את החיים עצמם. השבוע אמר רוברט קנדי ג'וניור, בן ברית של טראמפ, שהמועמד הרפובליקני הבטיח לו אחריות על סוכנויות הבריאות הלאומיות של ארה"ב – בין היתר, המרכז למניעת מחלות והפצתן, CDC. קנדי הנ"ל הוא חסיד של תיאוריות קונספירציה ואמר בעבר על חיסונים ש"אין חיסון שהוא בטוח ואפקטיבי". לפוקס ניוז הודיע שהוא מאמין ברעיון – שהופרך – שחיסונים גורמים לאוטיזם. לפי סוכנות הידיעות AP, התנועה נגד חיסונים הייתה "בלב הקמפיין" של קנדי, שרץ לנשיאות והסיר את מועמדותו בעקבות סיכומים עם טראמפ. על הנושאים הללו, נושאי המהות, בין אם מדובר במדיניות הבריאות של טראמפ או בדרך ליישם את תוכנית הגבול הדרומי של האריס, יש דיון מוגבל ושטחי בשיח האמריקאי.
לא משנה מה יקרה בשבוע הבא, טראמפ אכן שינה את הפוליטיקה האמריקאית לנצח. הוא צבר כוח כה עצום, שכולם יודעים שהפסד שלו לא יהיה סוף פסוק. הוא יהיה התחלה של מאבק ארוך ומכוער, שיכול להיגמר בסצנות גרועות בהרבה מההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר 2021. הקונצנזוס האמריקאי של העברת שלטון בדרכי שלום איננו קיים עוד. בעצם, הרבה קונצנזוסים מתים עכשיו.
"אולי מתקרב היום שתוכל לבקר בביירות", אמר לי השבוע מקור לבנוני. הוא היה מלא בוז לחיזבאללה. "עכשיו זו ההזדמנות להסכם, לא תהיה אחרת, הם חלשים. נעים קאסם הוא שום דבר"