לפרופ' יעל יניב, סגנית הדיקן לתעשייה וניסויים קליניים בפקולטה להנדסה ביו-רפואית של הטכניון, יש חיבה מיוחדת לחשיבה מחוץ לקופסה. כראש המעבדה למערכות ביו-חשמליות וביו-אנרגטיות היא חוקרת ביחד עם צוות המעבדה שלה מה קורה בגוף שלנו כאשר הבקרים שאחראים בגוף על ייצור האנרגיה – מתקלקלים.
מה זאת אומרת? כמו שמתקלקל מנוע של מכונית?
"הגוף שלנו מייצר בעצמו את האנרגיה שלו, ואנחנו מנסים להבין יותר מה קורה כאשר קצב ייצור האנרגיה יורד ולא מתאים לדרישה, למשל בזִקנה. ירידת ייצור האנרגיה משפיעה על המון מערכות בגוף".
ושליטה בייצור האנרגיה תעכב את ההזדקנות?
"המטרה של המחקר שלי היא לאו דווקא לעכב את ההזדקנות, אלא להאט תהליכים ששכיחים בגיל מבוגר, למשל מחלות לב – במיוחד אלה המתאפיינות בהפרעות קצב. כאשר אנחנו מזדקנים, קצב הלב שלנו משתנה, וזה משפיע על השאלה אם הגוף שלנו יעבוד מהר או לאט".
זאת אומרת שהאטה בקצב הלב היא סימן להזדקנות?
"כן. אבל כשהתהליך כבר התחיל, לא תמיד נדע איך להתערב או לשנות".
אז מה אפשר לעשות בעניין?
"אנחנו מנסים לפתח אמצעי מעקב, שיהיו נגישים בכל קופות החולים בדומה לבדיקות לחץ דם, ובעזרתם אפשר יהיה לנטר שינויים בקצב הלב לפני שמתחילים תהליכים לא הפיכים בלב עצמו. יש שתי מערכות ששולטות בקצב הלב: אחת מגיעה מהמוח ואחת מגורמים פנימיים בתוך הלב – והן כמו מקהלה, קשה לבודד את ההשפעה של כל אחת מהן. אנחנו הצלחנו לבודד את הגורמים כדי לבדוק את השינוי בכל אחת מהן, הרבה לפני שאפשר לזהות אותם באמצעים קליניים אחרים. עשינו ניסויים ראשונים על אנשים שיש להם בעיה בקצב, ועכשיו אנחנו מתחילים ניסויים על קבוצות ביקורת של אנשים בריאים, במטרה לייצר מכשיר שמתלבש על טכנולוגיה של שעון לביש או צמיד חכם".
בינתיים היא לובשת חולצות עם סמל החטופים, נועלת סניקרס, וכשאינה במעבדה, היא רודפת בגינה אחרי בנותיה, בנות שלוש וחמש.
היא בת 44, נשואה לפרופסור אסף שוסטר, חבר סגל בפקולטה למדעי המחשב ע"ש טאוב בטכניון. המשפחה מתגוררת בחיפה. את התואר הראשון שלה בטכניון החלה פרופ' יניב כבר בגיל 17. בגיל 32 הוזמנה לחזור לשם בעקבות מחקר מתקדם בתחום הביו-רפואה שלו הייתה שותפה ונערך במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בארצות-הברית. היא הייתה אז עמיתת מחקר במכון הלאומי של ארה"ב להזדקנות.
כיום, כאמור, פרופ' יניב עומדת בראש המעבדה שעורכת מחקרים שמתמקדים בתפקוד הלב ובמחלות לב ומטרתם למצוא טיפולים חדשים, מדויקים ויעילים, ובכך גם להאט את ההזדקנות.
היא מסבירה שהגיל שבו מתחילים לרוב לראות בעיות בקצב הלב הוא העשור השביעי לחיים: "עד עכשיו, נטו לייחס את זה לבעיות בחשמל של הלב, כיוון שקצב הוא עניין חשמלי. אנחנו הבנו שיש צימוד במערכות, והחלטנו לבדוק מצב שבו הפעילות החשמלית אולי תקינה, אבל היא נחלשת כי יש בעיה באספקת האנרגיה, כלומר שהחלק בגוף שצריך לספק את האנרגיה לא מספק אותה כמו שצריך ולכן יש בעיית קצב".
איפה נוצרת האנרגיה בגוף?
"באזור בתא שנקרא מיטוכונדריה. במחקר שלנו גילינו שלמרות שנראה שתהליך ייצור האנרגיה במיטוכונדריה והקוצב החשמלי של הלב הם שתי תזמורות נפרדות לחלוטין, עם כלים שונים שמנגנים בהן, הרי שהמנצח שלהן הוא אותו מנצח", אומרת פרופ' יניב.
ומי הוא אותו מנצח? במחקרים במעבדת הטכניון הם גילו שמה שיכול לסייע בתיקון קצב ייצור האנרגיה הם יונים של סידן ופוספט.
"למשל, הרכיב שנקרא 'יון הסידן', שאחראי על צפיפות העצם בגוף, אחראי גם על הפעלת תעלות חשמליות בלב ועל ייצור אנרגיה בתאים. ומכאן ייתכן ששינוי בממשק הסידן יכול לגרום גם להפרעות קצב", היא מסבירה.
וכן, היא יודעת שמדובר בנושא "חם" מאוד בעולם הרפואה: בעיות לב שמופיעות אצל נשים כעשור לאחר הפסקת הווסת.
כלומר, שיש אולי קשר בין אוסטאופורוזיס לבין בעיות הלב שמתפתחות אצל נשים בגיל הפסקת הווסת?
"כן, זה מה שאנחנו משערים במעבדה שלנו, אבל אין מספיק מחקר שבדק את זה".
כי באופן כללי, בעיות של גברים נחקרות הרבה יותר.
"נכון. והאפליה הזו מתקיימת גם כשחוקרים בעיות שמשותפות לשני המינים. למשל, זִקנה של נשים שונה מזִקנה של גברים, וברור גם שגיל התמותה הוא אחר, אז למה כשלוקחים קבוצות ביקורת לוקחים גברים ונשים באותו גיל? הבשורה הטובה היא שבשנים האחרונות החלו להתפרסם יותר מאמרים שנוהגים באופן שוויוני כלפי שני המינים. זה קורה מפני שבארה"ב אי-אפשר היום לקבל מענק מחקר אם לא קיימת קבוצת מחקר של שני המינים. זה שינוי שהתחיל לפני ארבע שנים, ולחוקרים אין ברירה אלא להתייחס בהצעת המחקר גם לגברים וגם לנשים".
וזה משנה בעצם את פני עולם הרפואה.
"כן, אבל הפעם הכסף עושה משהו טוב לטובת נשים".
מה המחקרים הבאים שלך?
"אנחנו מנסים עכשיו במעבדה לא לחכות לתופעה בריאותית מסוימת, אלא לחזות שהיא הולכת לקרות, למשל לנסות למנוע מראש אירועי לב. נכנסנו גם לתחום הלידות ואנחנו מנסים במעבדה לחזות אילו לידות נמצאות בסיכון ואילו לא, כדי להמעיט ניתוחים קיסריים".
היד באמת קלה על הסכין בתחום הזה.
"נכון. כי הרופאים רואים את טובת היילוד ואומרים 'עדיף לנתח כשהתינוק במצוקה', רק שהם לא מסתכלים על איך האישה משתקמת מהניתוח".
ובשביל זה צריך הרבה יותר רופאות מרופאים.
"במעבדת המחקר שלי יש גם גברים וגם נשים שחוקרים באותה רמה. המודעות והמוטיבציה הן אלו אשר יובילו לשינוי".
