קהל בדרך כלל לא מגיע להופעות מוזיקה כדי לשמוע חומר חדש: הוא רוצה לשיר ולצלם לסטורי את מה שהוא יודע. זה נכון גם לגבי יוצר מתוחכם כמו אביתר בנאי, שיודע את זה. כבר בתחילת ההופעה בבארבי בנמל יפו ביום רביעי האחרון אמר בנאי שלא ישולבו כל השירים מהאלבום החדש והמדובר שלו, "שיחות שלום". עם זאת, הוא פתח את ההופעה עם "מעונה לעונה" מתוך האלבום, והקהל הגיב טוב. גם כשביצע את שיר הנושא של האלבום, הקהל שר איתו.
את הקהל של בנאי קשה לאפיין. הוא כולל כאלה שכלל לא היו בתכנון כשאלבום הבכורה שלו יצא ב-1997, וכאלה שהייתי בטוח שהתבלבלו בדרך והגיעו לבארבי במקום לקונצרט של הפילהרמונית בהיכל התרבות. אבל בנאי מכיר כל אחת ואחד מהם ויודע בדיוק איך להפעיל את אסופת האנשים הרנדומלית הזאת ולגרום לה להתמסר אליו. בחלק מהשירים נדמה היה שהוא יכול לרדת מהבמה ולנוח קצת, והקהל ישיר במקומו.
הרגע החזק ביותר היה הביצוע ל"יש לי סיכוי", שהפך עוד לפני 7 באוקטובר לשיר של טקסי זיכרון, ובתקופת המלחמה אנשים מצאו בו הזדמנות לעצום עיניים ולזעוק אותו. היה גם חיבור יפה בין "לילה כיום יאיר" ל"תחרות כלבים", חיבור שיצר מעין מחרוזת שהמחישה את הייחוד של בנאי כמי יכול לשיר גם על רווקות פרועה וגם על קיום מצוות בלי ליפול לקלישאות. כמו שהוא אומר ב"מעונה לעונה": "אני ילד חצוף, מרוכז, פתוח, לוהט/ אני זקן על ספסל, מקלף תפוזים ויורק".
בנאי הוא גם ילד שמצטיין בכל המקצועות וגם יושב מאחורה בספסל עם המקובלים. זה נראה כמו שילוב בלתי אפשרי, אבל בנאי באמת טוב בהכל.
