לא הייתה שום הפתעה בביטול הכוונה של משרד האוצר לממן את עלויות המלחמה על ידי הקפאת כל הקצבאות הסוציאליות לשנתיים עד שלוש, ביטול שנחשף בפומבי רק במהלך ישיבת הממשלה לאישור התקציב. כבר לפני כחודשיים, ב-6 בספטמבר, נכתב ב"ממון סופשבוע" וב-ynet: "אף שר של ש"ס לא יוכל להשלים עם מתווה התקציב של שר האוצר סמוטריץ", כל עוד כלולה בו הגזרה של הקפאת הקצבאות. הקצבאות, טענתי אז, הן מקור ההכנסה העיקרי של משפחה חרדית ממוצעת, והקפאתן בשנות אינפלציה משמעותה שחיקה ריאלית עמוקה באמצעי הקיום הבסיסיים שלה". על כן לא יקום ולא יהיה. כחלופה הרבה יותר הוגנת הצעתי העלאה בשיעורי מס ההכנסה, צעד שהוא פרוגרסיבי, רב-שנתי, מומלץ על ידי כלכלנים מקצועיים, מוצדק להעברת משאבים מצריכה לביטחון, וגם לא משתמש במיני תרגילים חשבונאיים כמו השהיית העדכון של מערכת המס לאינפלציה. בסוף בחרו סמוטריץ', דרעי (גם ביבי?) בהעלאת שיעורי ביטוח לאומי. זה פחות טוב, משתי סיבות. ראשית, דמי ביטוח לאומי בישראל לא פרוגרסיביים כמו מס הכנסה כי יש להם תקרות ופטורים. שנית, ההעלאה של דמי ביטוח לאומי, שלא כמו העלאת שיעורי מס הכנסה, תפגע קשה ולא באופן מידתי דווקא במעמד ביניים עובד. עדיין לא מאוחר לשנות את הגישה.
עוד, כצפוי, לא הוחלט בממשלה על סגירת אף משרד ממשרדיה - הימנעות פוליטית מבישה, והכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום ליעדים מפוקפקים בדרכים עקלקלות. והסכום הנקוב של תקציב הביטחון - על אף היותו הסעיף הכבד ביותר הן בתקציב והן בחיינו הכלכליים - חסר משמעות. הוא מותנה בתרחישי מלחמה ושלום, באישיותו של שר הביטחון, בהמלצות ועדת פרופ׳ נגל (לתקציב ביטחון עתידי) ובסיוע אמריקאי. הנסתר עולה בהרבה על הגלוי. ואחרון חביב: לא יוטל מע״מ על שירותי תיירות כי אין תיירים. ביטול הצעה זו בחוק התקציב (שכבר פורסמה כטיוטה לחקיקה) אפילו לא לווה בחיפוש מקורות הכנסה תקציביים חלופיים, מה שמעיד על טיב התחזיות המנופחות הכלולות בו. סך ״ההתאמות״ – הגזרות והקיצוצים – לא קרוב לסכום המופיע בהחלטות הממשלה, 37 מיליארדי שקלים בשנה הבאה. חצי מזה ריאלי, במקרה הטוב; תיקונים ועדכונים נוספים בדרך.
במקרה או שלא במקרה, נושא צמיחת הכלכלה נעלם לגמרי מדיוני התקציב הממשלתיים ומעיד על היעדר תמריצי צמיחה מינימליים. אבל איך, שרים נכבדים, נישא בעומס המלחמה והשיקום בלי להגדיל את הבסיס היצרני של המשק? אם לא נחזק ונרחב אותו, הוא יישבר. דברי השבח של נגיד בנק ישראל פרופ׳ ירון שנאמרו בפתח ישיבת התקציב הארוכה, שלפיהם ״מסגרת הצעת התקציב המונחת בפני הממשלה מציגה מענה בכיוונים ובסדרי גודל ההולמים את האתגר בפניו אנו נמצאים״, נראים כעת בהחלט אופטימיים מדי. עוד מוקדם לברך ובמיוחד מוקדם לברך על המוגמר.
נושא צמיחת הכלכלה נעלם לגמרי מדיוני התקציב הממשלתיים ומעיד על היעדר תמריצי צמיחה מינימליים. אבל איך, שרים נכבדים, נישא בעומס המלחמה והשיקום בלי להגדיל את הבסיס היצרני של המשק?
