אוכלוסיית ארצות-הברית עומדת ב-2024 על כ-340 מיליון איש, אבל הרוב הגדול שלה, תושבי לא פחות מ-43 מדינות, יכלו לעבור את שלושת החודשים האחרונים בלי להרגיש שיש בכלל קמפיין נשיאותי.
הם ראו מעט מאוד תשדירי קמפיין בטלוויזיה, אף מתנדב לא התקשר אליהם שלוש פעמים ביום, סוקרים לא חיפשו אותם. הניסוי האמריקאי גם גאוני ומלהיב וגם מוזר וקצת אנטי-דמוקרטי, וכך שוב יוכרעו הבחירות לתפקיד החשוב ביותר בעולם על ידי תושבי שבע מדינות בהן גרים 55 מיליון איש, וכל היתר יידעו שלקול שלהם יש הרבה פחות חשיבות.
השיטה האלקטורלית היא פשרה שהושגה במהלך "ועידת החוקה" שנערכה בפילדלפיה ב-1787. האבות המייסדים היו חלוקים לגבי אופן בחירת הנשיא, כאשר חלקם דגלו בבחירה על ידי הקונגרס ואחרים דחפו להצבעה עממית ישירה. הפשרה הגיעה כדי לרצות את מי שחששו שהצבעה עממית תוביל ל"עריצות הרוב". מדינות קטנות רצו ייצוג שווה, בעוד שמדינות גדולות יותר דרשו ייצוג על בסיס אוכלוסייה. הפשרה ניסתה לאזן בין הדרישות, אבל כמעט 250 שנה אחרי, השיטה האלקטורלית הפכה מניסיון למנוע את עריצות הרוב למשהו שמשמר סוג של עריצות המיעוט.
מאידך, זהות המדינות המתנדנדות משתנה לא מעט, והשתנתה משמעותית במאה ה-21. עד ממש לא מזמן, האימרה השלטת בפוליטיקה האמריקאית הייתה "לאן שאוהיו הולכת, הולכת גם אמריקה". היום אוהיו היא אחת המדינות האדומות הבטוחות ביותר. רק לפני 12 שנה ברק אובמה עוד ערך עצרות קמפיין בקולורדו, פלורידה ואייווה. השנה אף אחת מהמדינות האלה לא ראתה את המועמדים לנשיאות אפילו פעם אחת.
לא במקרה גרם הסקר הנחשב מאוד של הסוקרת אן זלצר, שהראה הובלה של האריס 44-47 באייווה האדומה, לתדהמה כל כך גדולה. פחות בגלל האפשרות שהאריס אכן תנצח באייווה, ויותר בגלל מה שסקר של סוקרת עם אחוזי הצלחה גבוהים אומר לגבי מצב הרוח הכללי במערב התיכון בימים האחרונים של הקמפיין.
שינויים דמוגרפיים וההשפעה ההיסטורית של דונלד טראמפ הביאו לכך ששבע הזוכות בפרס של קביעת גורל האומה ב-2024 הן פנסילבניה, וויסקונסין, מישיגן, אריזונה, ג׳ורג׳יה וצפון קרוליינה, שמעניקות יחד 93 אלקטורים. כל מסלול של האריס וטראמפ בדרך ל-270 האלקטורים הנדרשים לניצחון עובר במדינות האלה.
עד 2016 נחשבו פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן ל"חומה הכחולה" של הדמוקרטים. ביל קלינטון ואובמה ניצחו בהן בהפרשים גדולים. הדמוקרטים היו כל כך בטוחים שהחומה הזו תחזיק גם ב-2016, עד שהילארי קלינטון בכלל לא ביקרה בוויסקונסין, והתוצאה מבחינתה הייתה טרגית. עכשיו ברור לשני הצדדים כי המאבק בשלוש המדינות האלה יוכרע - בדיוק כמו בשתי מערכות הבחירות הקודמות - על חודם של כמה עשרות אלפי קולות ביחד. ההצבעה המוקדמת בשלוש המדינות נותנת לדמוקרטים יתרון דו-ספרתי צפוי, והשאלה הקבועה היא כמה גדול יהיה היתרון הרפובליקני מחר.
ג׳ורג׳יה וצפון קרוליינה הן מצטרפות צעירות יחסית למועדון האקסקלוסיבי. שתי מדינות דרומיות שהיו אדומות בטוחות, הפכו מתנדנדות בעיקר בגלל שינויים דמוגרפיים ותזוזה של לבנים משכילים לערים כמו אטלנטה ושארלוט. אריזונה היא דוגמה דומה לתזוזה דמוגרפית, למרות שהיא הכי פחות מתנדנדת מהשבע ונראה כי בניגוד ל-2020, טראמפ ינצח בה. נבאדה היא דוגמה הפוכה: מדינה שהפכה דמוקרטית כמעט בטוחה בימיו של הסנטור המיתולוגי הארי ריד, אבל אם להסתמך על נתוני ההצבעה המוקדמת השנה, מצבו של טראמפ בה טוב משל האריס. כך או אחרת, גם לפי הסקרים וגם לפי האווירה בשטח, הדבר היחיד שבטוח הוא שאף אחד לא יודע מה יהיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.24